אנשים המודעים לתהליכי כתיבת סיפורי חיים מתקשים לבטוח
בשלב האחרון ושואלים את עצמם כיצד יעובד הסיפור שהועלה במקטעים שונים לידי עלילה
רהוטה, קולחת, נאמנה לעובדות. והחשוב מכל כזו המבטאה את קולי.
קולו של הכותב הנשמע דרך כותב אחר הוא המבדיל בין רצף
ארועים לסיפור אישי. האם איתור הצרכים השונים של כל מספר מסייע לחוש את קולו האישי
או שפתו ושמירת האותנטיות שבה בלי יפיופים ושמירת כללים?
יש אנשים שכתיבת סיפור חיים נעשית אצלם בשביל
המשפחתיות. הם זוכרים את ניסיונותיהם לשחזר מידע על הוריהם לאחר שנפטרו. הם מבינים
שיחסכו מהדורות הבאים עיסוק מתסכל אם יחשבו על עצמם כמספרים. זוהי אחת ההמחשות של
קול אישי, כאשר המספר יודע מה עיקר כוונתו הוא מארגן את הכוונה יותר מאשר את המידע
וקולו האישי מתבטא בדרך זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה