ספר יובל

ספר יובל מתעד ברוב המקרים את התפתחותו של יישוב או אזור במהלך חמישים שנה.

הנטייה של המתכננים ספרים כאלו היא תאור הסטורי וכרונולוגי, הצגה של שלבים בהתפתחות וקשיים בבנייה ובאחיזה בקרקע.

מובן שאם התפתחו ביישוב או באזור מסורות חדשות או נשתמרו מסורות עתיקות יבואו אלו כדי להציג את הייחודי למקום או לאזור.

האתגר הגדול במקרה כזה הוא לארגן חשיבה שאינה בהכרח כרונולוגית.

לדוגמה: חשיבה המציגה את המשותף לאזור ולמסורות בו יכולה להסתכל על מקורות המזון וכיצד עיבדה כל עדה את המקורות האלו למאכל המייצג אותה ומשמש בסיס בארוחות חג רבות. החיטה היא הבסיס לרוב מאכלי העדות, יש שעיבדו אותה לבצקים מטוגנים ויש שהפיתות שנעשו על סאג' היו ונשארו מועדפות על כל לחם מעובד וקל לקנייה.

במבט על סגנון האכילה נדמה שהקובה המסורתית בעדה הכורדית שונה מהקוסקוס האהוב על יוצאי צפון אפריקה. שני המאכלים נעשו מחיטה, הם שונים לא רק בצורתם אלא בעיקר בסגנון עיבוד החיטה שהם דורשים.

ספר המעוניין במאכלי עדות מוטב שיציג הבט זה ולא רק הבטים של שונות