בתהליכי הראיונות לצורך כתיבת סיפור חיים המרואיין
מגדיר למראיין נושאים ופרקים מחייו שברצונו לעסוק בהם. כל עוד מודע המרואיין לסיפורו ולרצונותיו אין
קושי בהגדרת גבולות הסיפור.
לא פעם מצפה המרואיין מהמראיין וכותב הסיפור לעזרה
בתחומים שרצונו לגביהם אינו מובהק. אחת הדוגמאות הקשות היא ארוע בגידה של המספר/ת
בהורה האחר של ילדיו. הצורך לעסוק בעניין עולה לא פעם משום שילדי המספר/ת מודעים
לנושא. הלבטים נעים בין התעלמות מהנושא לבין רצון להציג את הדברים בפרספקטיבה של
זמן. לא כל הידוע בין בני המשפחה רצוי לכולם שיהיה מסופר בכתב.
נישואים שניים מעוררים לא פעם צורך לסגור פער הקיים
בסיפור ובמיוחד כאשר ידוע לילדי המספר/ת טיב הפער וטיב ההתעלמות.
אין בכוונת הכותבת פוסט זה להציע כיוון מועדף אלא לידע
את הקוראים על דרכי התמודדות בנושא.
דרך ההתמודדות העניינית ביותר היא הצמדות לעובדות
וצמצום הבעת רגשות ביחס אל העובדות. דרך אחרת יכולה להיות הבעת רגשות המתמקדת בפער
בין היחס לעניין בעבר לעומת היחס לעניין בהווה.
חשוב לזכור כי כתיבת סיפור חיים היא תהליך מרובה
טיוטות. אם חוזר מספר הסיפור על קטע שנכתב עבורו במרחק זמן מעיתוי הכתיבה ובוחן
שוב ושוב את שנכתב יש ביכולתו להגיע לניסוח המתאים לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה