הדמויות המכוננות בסיפורי חיים

אדם המספר את סיפור חייו יכול להחשף מחדש לדמויות שהשפיעו עליו או להבין כיצד ומתי היה הוא עצמו דמות מכוננת, הבנות אלו הן חלק בלתי נפרד מתהליך  כתיבת סיפור חיים.

דמות מכוננת היא אדם שהשפיע על אדם אחר למשך זמן ניכר מעבר לזמן המפגשים איתו. הקשר איתו או הדוגמה שנתן הופנמו באופן שנעשה מובן מאליו ורעיונות הקשורים בו בולטים יותר מדמותו. לעתים זהו אדם שהבחין במיוחדותנו ואפשר לנו להרגיש מיוחדים באופן שלא חוינו בעבר. דמויות מכוננות יכולות להיות בכל מצב בחיינו, קל יותר לשים לב לדמויות מכוננות בשלבים הצעירים בחיי אדם ולכן מורים, מדריכים בתנועת נוער או בוסים בשלבי עבודה ראשונים בולטים יותר בזכרוננו.

הפרסומאים שהזכירו מחדש את המושג "מורה לחיים" כחלק מעידוד מעמד המורים בישראל השתמשו בנתון זה, לתפקיד ההוראה ולמחנכים מסוגים שונים יש פוטנציאל להיות דמות מכוננת. 

רצף סיפורי בסיפורי חיים

יצירת הרצף הסיפורי בסיפור חיים היא מלאכת אמנות, המספר משתף את הכותב בחוויות חשובות בחייו. הכותב נדרש מעצם תפקידו ליצור סיפור שיעניין בין השאר נמענים שאינם קרובים מאוד למספר. חלק מהאתגר הוא יצירת עלילה ועלילות משנה מארועים שלעתים הם חסרי אופי עלילתי. קהל היעד הידוע הוא בני המשפחה הבוגרים, קהל היעד הפחות צפוי הוא בני המשפחה הצעירים, נכדים ונינים שצפויים לקרוא את המסופר בעידן שבו הרלונטיות של התוכן המסופר צפויה להיות שונה מהרלונטיות שלו בזמן הסיפור והכתיבה.

היבט אחר הוא בתחום הראיון. חכמתו של המראיין היא לדלג על פרטים משניים ולמקד את המרואין בעיקר או בתוכן שיכול לעניין אנשים באשר הם. מוטב שהפרטים יעגנו את העלילה המרכזית במידה מתאימה למציאות ולא יהוו עניין בפני עצמו.

עיקרון החשיבה על הקוראים מוביל את כותב סיפור החיים בכל שלבי העבודה, העריכה נועדה לחזק ולעודד עניין בסיפור, יצירת הרצף הסיפורי נעשית מתוך חשיבה הן על מבנה עלילתי, 

מהו סיפור חיים

סיפור חיים מבוסס על חוויות אישיות ומתמקד בתולדותיו של היחיד. בדרך כלל הסיפור מתחיל עוד בטרם הולדתו של גיבור הסיפור, משום שבאופן טבעי הוא חושף גם רבדים מחייהם של ההורים, של הסבים ולעתים אף מחייהם של דורות קדומים אף יותר.

העולם הדיגיטאלי העתידני שלנו משתנה בכל רגע, בכל דקה. בתוך המרוץ של החיים אנחנו שוכחים לפעמים לעצור, להביט לאחור ולהיזכר במקום ממנו צמחנו. לעיתים קרובות אנחנו שוכחים שכדי להגיע אל המקום שבו אנחנו נמצאים היום עשינו דרך ארוכה ומפותלת. לעיתים קרובות נטלנו סיכונים ועמדנו בפני סכנות. פעמים רבות היו אלו הורינו שנחלצו מעוני, מרעב או ממלחמה. את כל אלו אנחנו שוכחים בחיי היום יום. הילדים והנכדים יודעים פחות. בשבילם העבר וההיסטוריה המשפחתית הם עולם סגור ונסתר – עולם

תיעוד וכתיבת ביוגרפיות, זכרונות, ספרי חיים וספרי זכרון הוא אוסף סיפורים המאגד בתוכו תמונות וחוויות שונות מהחיים בתקופה מסוימת או לאורכם. הזכרונות והחוויות מעובדים לסיפורים קצרים. סיפור ותיעוד בצורה זו מתאים לאנשים אשר מפאת הגיל מתקשים לזכור אירועים בצורה רציפה או לאנשים שמעוניינים לספר חוויות בעלות אופי יומיומי יותר – דרמות קטנות מילדותם, מהצבא או מהחיים המקצועיים.

סיפורי חיים הם מתווה לקורותיו של אדם, יש והם חושפים את שורשי המשפחה לדורותיה, ויש שהם גם מתארים קהילות שאינן קיימות עוד ומשמשים להן כגל עד להנצחה. 

כתיבת סיפור חיים להעצמת העתיד

סיפור סיפורים נחשב צורך בסיסי של האדם. הסיפור מעצם מהותו הוא אמצעי להעברת מסרים, לתקשורת ולביטוי עצמי ומשמש את המין האנושי כצורת יסוד ליצירת משמעות. מטיבעו של סיפור החיים שהוא פותח בפני כותבו שכבות ושלבים בעברו שאין לו קשר רצוף עם קיומם. על ידי תהליך זה מתאפשרת הבנה של מוטיבציות, בחירות והחלטות העולות מן הסיפור. עולמם הפנימי של מבוגרים ונסיונות חייהם הקודמים  כילדים, כאנשים צעירים –במרחבים מגוונים  ובהקשרים תרבותיים שונים יכולים לשמש הן להיזכרות מעניינת בפרקים חשובים מחייהם, הן לניתוח ותובנה מעמיקה של  החלטות שעשו בחייהם, או לזהות קונפליקטים בהווה. הסיפור משמש כדרך לארגן את העבר וההווה לתמונה אחת. זאת בין אם הדברים מסתכמים כסיפור בעל רצף אחיד או כקטעים המהווים בסיס ליצירת סיפור חיים.המפגשים יעסקו בקריאה של נרטיבים וכתיבה של נרטיבים  וסיפורי חיים. במהלך המפגשים תגדיר כל משתתפת לעצמה תמה מרכזית בסיפור חייה ותנסה לעקוב אחריה הן בהקשר האישי והן בהקשר התרבותי, המשפחתי או כבעלת תפקיד או עיסוק כלשהוא. הכתיבה שתזדמן בסדנה זו מבוססת על גישה היוצרת חיבור משמעותי בין סגנון החיים לבין האני הפנימי של הכותב, ותומכת בארגון האני. היא מסייעת בהבנת ואיזון קונפליקטים.סיפור החיים יכול להיכתב הן לצורך העברת מסרים לדור הבא והן לצרכים של עיבוד העתיד בהקשרים מקצועיים, חברתיים ואישיים 

סיפור חיים ומהותו

העולם המצטייר מן המילים הוא תמיד מרתק ומרגש. זו הזדמנות מיוחדת למי שמספר את סיפור חייו, למשפחתו ולחבריו להיזכר ולגלות סיפורים חדשים. הסיפור הוא אוצר של  בעליו זיכרונות וסיפורים משפחתיים. סיפור החיים של כל אחד ואחת הוא חד פעמי. שלב ההכרות, הראיונות ו ההוצאה לאור. מה חשוב ומה העיקר בכל ספר ובכל סיפור  

המשך ספר הספר

פירושו של הדרוויש

     כאשר הלכו התלמידים, שרפו ידיהם, לנוח בקרוואן-סראי (מפגש דרכים ובית תה), פגשו שם בדרוויש וסיפרו לו על מבוכתם.

     הדרוויש אמר: "מה למדתם מן המלומדים?"

     הנוסעים השיבו: "שום דבר. הם לא יכלו לומר לנו דבר."

     הדרוויש אמר: "להיפך. הם אמרו לכם הכל. הם הראו שהספר לא ניתן להבנה בדרך שהם או אתם הנחתם.

     אתם עשויים לחשוב שהם חסרי עומק.    

     אך אתם בתורכם חסרי היגיון.

     הספר לימד משהו דרך התקרית עצמה,

     בעוד שאתם נותרתם ישנים."

     אך התלמידים מצאו שההסבר הוא מפולפל מדי להבנתם, והאדם היחידי ששמר את הידע על אודות הספר היה מבקר מקרי בקרוואן-סראי, ששמע במקרה את חילופי הדברים שאך זה חזרתי עליהם בפניך, הו מלך ודרוויש!"

     הזר הלבוש בירוק קם אז על רגליו והלך לדרכו.

שמירת הספר וגניבתו

     סיפורו של הזר כה הרשים את המלך עד שציווה להעלות אותו על הכתב ולכורכו בתוך ספר עב כרס.

     הספר הוצב בתוך גומחה מיוחדת לדבר בבית גנזיו ונשמר על ידי אנשים חמושים יומם ולילה.

     המלך הזקן מת, וכובש ברברי החריב את ממלכתו.

     בהתפרצו לבית גנזיו של המלך ראה האיש את הספר במקום הכבוד שהוקצה לו וחשב לעצמו: 'ספר זה חייב להיות המקור לאושרה ושגשוגה של הארץ.'

     הוא אמר בקול רם: "הורידו את הספר וקראו אותו לפני בשפתנו."

     אך כובש זה, על אף עוצמתו הפיסית, היה בור ועם הארץ והוא לא למד דבר מן המלים הכתובות בספר.

מאלי מציל את הספר

     הברברי הורה להשמיד את הספר, אך המתרגם שלו, ששמו היה מאלי, זכר את תוכנו.

      הודות לפועלו נמסרה התורה והגיעה אלינו.

     מאלי פתח חנות. הוא הציג עותקים של ספר הספר למכירה. איש לא הורשה לפתוח את הספר בטרם שילם שתי מטבעות זהב תמורת העותק.

     אחדים למדו את השיעור שבספר ושבו ללמוד עם מאלי. אחרים דרשו את כספם חזרה, אבל מאלי אמר תמיד: "אינני יכול להשיב לכם את כספכם בטרם תשיבו לי אתם את מה שלמדתם מן העסקה, כמו גם את הספר עצמו."

     אחרים שביכרו את הצורה על פני התוכן הפנימי, קראו למאלי רמאי.

     אבל מאלי אמר להם: "לאורך כל הדרך חיפשתם רמאים, על כן אתם מניחים כי כל מי שנקרה על דרככם הוא רמאי."

יסאווי קונה אותו תמורת שתים עשרה מטבעות זהב.

     כאשר אחמד יאסווי היה תלמיד, הוא קנה עותק של הספר ממאלי ושילם תמורתו שתי מטבעות זהב.

     למחרת היום חזר יאסאווי ונתן למאלי עשר מטבעות זהב נוספות באומרו: "מה שלמדתי מן הספר שווה יותר מכך, אך מאחר ואין בידי כסף נוסף אני נותן לך את כל מה שיש לי כאות תודה וכסימן להערכתי, כי שיעור זה שווה בערכו לכל נכסי.

יסאווי, הנמנה על המורים, מעביר אותו הלאה.

     יסאווי רשם את תוכנו של ספר הספר ואת סיפור תולדותיו בכרך ובו יותר ממאתיים עמודים. על כריכתו נרשם:

          "אם עובים של ספרים מעיד על הערך של תוכנם,

           הרי לבטח היה על ספר זה להיות עבה אף יותר."

     מאז ימיו של אחמד יסאווי, הנמנה על המורים של מרכז אסיה, נמסר ספר זה מדור לדור במשך יותר משבע מאות שנים.

 

דור הולך ודור בא

דור הולך ודור בא, וכל אדם הוא עולם ומלואו. יותר ויותר אנשים מחליטים לתעד את סיפורם האישי בספר.

תכנים החוזרים בסיפורי חיים: אוטוביוגרפיה ספרותית, המעבר מחומרים מהארכיון המשפחתי לסיפור עלילתי, בניית דיוקן, האני ושאלת הזהות העצמית, העיסוק בזיכרון, מקורות השראה, החיים כמסע, המגרה הסודית, פרדה, המעבר מהחלק אל השלם ועוד.

סיפורי זהב מתארים את התהליך הבא: היכרות ראשונה,

מפגשים שיכללו ראיונות, הקלטות, איסוף מסמכים ותצלומים. תהליך של תמלול, עיבוד

וכתיבה. השלב הבא :עריכה, סריקה ועיבוד תמונות.

עימוד, עריכה לשונית ועיצוב גרפי.

הצגת טיוטה לתיקונים, השלמות ואישור לקראת הדפסה. 

הדפסה והגשת ההספר / חוברת.

תמונות, סמלים ותעודות הם באחריות המזמין.

המשך מתוך-"ספר הספר"

פירושו של הדרוויש

     כאשר הלכו התלמידים, שרפו ידיהם, לנוח בקרוואן-סראי (מפגש דרכים ובית תה), פגשו שם בדרוויש וסיפרו לו על מבוכתם.

     הדרוויש אמר: "מה למדתם מן המלומדים?"

     הנוסעים השיבו: "שום דבר. הם לא יכלו לומר לנו דבר."

     הדרוויש אמר: "להיפך. הם אמרו לכם הכל. הם הראו שהספר לא ניתן להבנה בדרך שהם או אתם הנחתם.

     אתם עשויים לחשוב שהם חסרי עומק.    

     אך אתם בתורכם חסרי היגיון.

     הספר לימד משהו דרך התקרית עצמה,

     בעוד שאתם נותרתם ישנים."

     אך התלמידים מצאו שההסבר הוא מפולפל מדי להבנתם, והאדם היחידי ששמר את הידע על אודות הספר היה מבקר מקרי בקרוואן-סראי, ששמע במקרה את חילופי הדברים שאך זה חזרתי עליהם בפניך, הו מלך ודרוויש!"

     הזר הלבוש בירוק קם אז על רגליו והלך לדרכו.

שמירת הספר וגניבתו

     סיפורו של הזר כה הרשים את המלך עד שציווה להעלות אותו על הכתב ולכורכו בתוך ספר עב כרס.

     הספר הוצב בתוך גומחה מיוחדת לדבר בבית גנזיו ונשמר על ידי אנשים חמושים יומם ולילה.

     המלך הזקן מת, וכובש ברברי החריב את ממלכתו.

     בהתפרצו לבית גנזיו של המלך ראה האיש את הספר במקום הכבוד שהוקצה לו וחשב לעצמו: 'ספר זה חייב להיות המקור לאושרה ושגשוגה של הארץ.'

     הוא אמר בקול רם: "הורידו את הספר וקראו אותו לפני בשפתנו."

     אך כובש זה, על אף עוצמתו הפיסית, היה בור ועם הארץ והוא לא למד דבר מן המלים הכתובות בספר.

ספר הספר

הדרוויש שהיה למלך

     היה פעם דרוויש שראה את האמת.

     הוא החליט שעליו להיות בעל השפעה בעולם הרגיל בטרם יקשיבו לו אנשים, על כן רתם את כל כוח ריכוזו למשימה של השגת סמכות נראית לעין.

     במהלך השנים הפך הוא למלך.

     אחרי ששימש זמן מה כמושל הגיע הדרוויש למסקנה שאנשים אינם חפצים בדרך הוראתו. הם נראו כמקשיבים לו, אך הם עשו זאת רק בתקווה לגמול או מאימת העונש.

     למלך הדרוויש היה חסר כלי שבאמצעותו יוכל ללמד.

     איש לא בא אליו עד אשר היה כבר כמעט בסוף ימיו.

הזר הלבוש בירוק

     יום אחד, במהלך מסע ציד, בעת שישב המלך המזדקן לנוח, ניגש אליו זר לבוש בירוק. הוא ברך את המלך לשלום וסיפר לו סיפור, את הסיפור הזה - מעשה הספר.

     בפרק הבא מתחיל מעשה הספר.

בניגוד לציפיות

     "חכם אחד, מאור הדור, הורה לתלמידיו מתוך מה שנראה כמאגר בלתי נדלה של חכמה.

     הוא ייחס את כל ידיעותיו לכרך עבה שנשמר במקום כבוד בחדרו. החכם לא הניח לאיש לפתוח את הספר.

     כאשר מת החכם, הסובבים אותו שראו עצמם כיורשיו, מיהרו לפתוח את הספר בלהיטותם לרכוש את מה שהכיל.

     הם היו מופתעים, נבוכים ומאוכזבים כאשר מצאו שרק על דף אחד בספר היה רשום דבר מה.

     הם היו עוד יותר אובדי עצות ומוטרדים כאשר ניסו לרדת לעומק משמעותו של המשפט שנגלה לעיניהם.

     המשפט היה: "כאשר תעמוד על ההבדל בין המיכל לתכולתו, יהיה בידך הידע."

     יורשיו של החכם הביאו את הספר למלומדים המפורסמים ביותר בדורם באומרם: "יש בידינו ספר זה ואנו מבקשים את פרושכם לספר. הוא היה שייך לחכם פלוני, מאור הדור שמת לא מכבר. זה כל מה שהותיר אחריו, ואנחנו איננו מסוגלים לחשוף את צפונותיו."

     תחילה היו המלומדים מדושני עונג לראות כרך עב כרס שעליו רשום שמו של בעליו הקודמים, אדם שהיה כידוע להם נערץ על ידי המוני אנשים.

     הם אמרו: "כמובן שניתן לכם את הפירוש האמיתי."

     אך כאשר התברר להם שהספר היה רובו ככולו ריק והמלים הספורות הרשומות בו הן חסרות משמעות עבורם, הם ראשית כל עיוו פניהם בבוז ואחר כך צעקו על התלמידים וגרשו אותם בחימה מעל פניהם.

     הם האמינו כי נפלו קורבן למעשה הונאה. הייתה זו תקופה שהמלומדים היו מוגבלים ופשוטי הבנה.

     הם לא יכלו לדמות לעצמם ספר שיכול לעשות משהו, אלא רק ספר שיכול לומר משהו.

"מיתוסים במשפחתי"-מתוך קטע בסיפור חיים

"שלושה מיתוסים עוברים בין דורות המשפחה במשפחת המוצא שלי: כסף והשכלה פרושם ביטחון. הורים עושים הכול בשביל ילדיהם לא בהכרח בהתאמה לגילם או ליכולתם. בשלבי ההתהוות של משפחה צעירה היחסים בין הכלה לבין החמות אינם צפויים להיות קלים או חיוביים. שלושת המיתוסים המוזכרים ראשונים בסדר מתערבבים זה בזה במשפחתי, נכונות ההורים שהכרתי במשפחה לדורותיה לעשות "הכול" ברורה יותר בתחומי ההשקעה בהשכלה. הערוב בין המיתוסים נעשה סבוך ברמה המעשית כאשר יש צורך, רצון או מקום לעזרתם הכספית של הסבים ברכישת השכלה גבוהה של נכדיהם."

הקטע המובא כאן יכול להתרחב לפירוק והדגמה של סיפורי חיים של חלק מהדמויות הנכללות בפסקה הנ"ל,

התאמת הקטע לסיפור משפחתי היא בהיותו בסיס לחיפוש חוט שני העובר בחייהם של בני דורות שונים.

במדה דומה יכול קטע כזה להיות בסיס לחיפוש מוטיבים חוזרים בסיפור חיים של יחיד המרכז ביחסיו עם בני משפחתו הן הגרעינית והן ממשפחת המוצא.

שאלון לדוגמה/ ארגון סיפור חיים

1. איך איפה ומתי היכרת את ......?

2. אם החברות בינכם נוצרה על בסיס הכרות ממושכת לפני שהרגשתם זוג?

3.  נסיה לתאר את מצבי ההכרות, הסביבה, התנאים, אם הכרתם תחילה על בסיס פגישה מתוכננת אחת נסי לתאר אותה ואת תהליך ההתקרבות שהיה לאחריה.

4. כמה זמן הייתם חברים לפני שנישאתם? איך היית מתארת את בעלך בתקופה הזו כשאת מנסה להתבונן מהצד בשגרה שנוצרה או הזדמנויות לא צפויות למפגשים.

5. נסי/ה להיזכר במצבים הראשונים שהתחלת לחשוב על  בעלך/ אשתך כבעל? כאב?, נס/הי לתאר את המחשבות.

6. נסי להיזכר במפגש הראשון עם בני משפחת בעלך, מה את זוכרת מהרושם הראשון מהמקום שבו נפגשתם, מהאוירה וממחשבותיך עליהם.

7. האם היה לך תחביב או דרך בילוי זמן שרצית לחלוק עם בעלך לעתיד? אם כן מה היה התחביב אם לא מה היה משותף בינכם?

8. האם לבעלך היו דברים שרצה לחלוק איתך? איך זה התפתח?

9. אלו ערכים משותפים יש לשניכם וכיצד הם באים לידי ביטוי בחיי היום יום?

10. האם מישהו מילדייך מזכיר/הזכיר לך את בעלך בצעירותו? מי? במה? תארי כיצד

11. האם זכורים לך מצבי לחץ מסיבות פיסיות שחויתם יחד? מצב שבו נמצא אחד הילדים או ההורים?

מודל המשפחה של מנושין וסיפורי חיים

המשפחה היא המקום בו נוצרת הזהות של חבריה על ידי תחושת שייכות ותחושת מובדלות. תחושת הזהות של כל אחד מחברי המשפחה מושפעת מתחושת השייכות שלו למשפחה מסוימת (שמרית פלומבו תמיד תהיה שייכת למשפחת פלומבו). תחושת המובדלות והעצמיות נוצרת כתוצאה מהשתתפות בתת-מערכות משפחתיות, בהקשרים משפחתיים וכן בקבוצות מחוץ למשפחה. ההסתגלות של המשפחה לצרכים של הילד תוחמת שטחי אוטונומיה אותם הוא חווה כניפרדות. אבל תחושת הזהות שלו עדיין מושפעת על ידי תחושת השתייכותו לקבוצות שונות.

כתיבת סיפור חיים מחברת את הכותב פעמים רבות למשפחת המוצא, להוציא אנשים שחוויותיהם קשות, סגנונות ההורות שבני המשפחה חוו והזכרונות ממנה משפיעים על חלק מהפרקים שמספרים עוסקים בהם. הדברים שמנושין מזכיר על תחושת הזהות שבנויה על תחושת השייכות עולה בסיפורים רבים משום שהיא משפיעה על הציפיות של מספרי הסיפורים מעצמם כהורים.

כותבי סיפורי חיים בכל גיל רוצים לעסוק במשפחת המוצא. פעמים רבות חסר למספר מידע על משפחת המוצא שלו, עד כדי קושי להבין דברים באישיותו.

מסיבות אלו כתיבת סיפור חיים למען הדורות הבאים מקבלת נופח רגשי נוסף לתעודי

"כיצד תבחר מי יכתוב את סיפור חייך?"

כאשר אדם פונה לכותב סיפורי חיים כדי שיכתוב את סיפורו יכולה להתפתח הכרות בונה והרגשת אמון ויכולים לעלות ספקות. הכרות בונה כוללת בדיקה הדדית של התאמה. הכותב מצידו צריך לברר עד כמה יכול המספר להציג מידע עם אופי עלילתי. מדובר בהבנות על אופי המידע שיאסף בסדרת ראיונות עם האדם שסיפור חייו נכתב, שכן זה הוא הבסיס לעיבוד סיפור החיים. תפקידו של הכותב לכוון את הראיונות לתמונה כוללת, מעניינת ומושכת לקריאה. תמונה שתיתן הבנה כרונולוגית והיסטורית של המרואין. כגון: ארועים מכוננים, דמויות מכוננות, נראטיב שעובר מדור לדור, תבניות מחשבתיות וביטויין בחיי המספר.

המספר מצדו מעונין לבדוק את האמון שהכותב מעורר בו. כיצד הכותב מעריך את סיפורו ועד כמה הוא נלהב ביחס למאורעות.

כמו כל שני אנשים היוצאים יחד למשימה שקשה להגדיר את כל שלביה מראש יכולים השניים להצליח במשימה המשותפת או למעוד בשלבים שונים בה. כדי להבהיר דרכים לברר את ההתאמה ההדדית מוצעת כאן דרך בדיקה.

מוטב כי שני אנשים אלו, המספר והכותב ישאלו את עצמם כמה שאלות במהלך הפגישה,

המספר, מי שסיפורו עתיד להיכתב ישאל את עצמו שאלותה מרכזיות כגון: "האם ברצוני להיפתח לאדם שמולי"? "האם אוכל לתת בו אמון"? "האם אוהב את סגנון כתיבתו כשיעסוק בי ואיך אוכל לכוון את קצב עבודתו כך שיתאים ליכולתי להיפתח"?

הכותב, מי שעתיד לקחת על עצמו את משימת כתיבת סיפור החיים ינסה להבין אם יש בארועים שהמספר מזכיר בסיס לסיפור. לא כל רצף ארועים יכול להיבנות ולהיכתב באופן מרתק וסיפורי. במקרה שספק בידו מוטב שיבחן דרכים להציע טיוטות ויגדיר את תחומי השיפוט של המספר. אם ברור לכותב כי לפניו מקורות מעניינים ומתאימים לכתיבת סיפור חיים הוא יכול להציע דרך עבודה ולכוון את המספר לשהות שבה יבחן אם ברצונו לעבוד עימו בהתאם לדרך העבודה שהציע. כלומר, מספר ראיונות, תחנות עצירה שבהן יקרא המספר את הטיוטות שהכותב יגיש לו, היקף ההערות והתיקונים שסביר שיתאפשרו למספר וכו'

תהליכי כתיבה של סיפור חיים

כתיבת סיפורי חיים היא ז'אנר חדש יחסית הנכתב לצרכים שונים כגון: שחזור מסע החיים האישי, הזכרות ביכולות מן העבר, הבנת יכולות בתחומי חיים שונים. שילוב המסע האישי במצב ההיסטורי ובמקום התרחשותו והעברת הסיפור לדורות הבאים. במקרה האחרון פועלים כותבים לא מעטים מתוך הרגשת שליחות, הם מודעים לחשיבות העברת קטעי הסטוריה שלא נכנסו לספרי ההיסטוריה לדור הבא. הבדל החשוב בין סיפורם לסיפור היסטורי הוא בהיות סיפורם אישי וכתוב בדרך עלילתית. סיפורים כאלו יכולים לשרת רבים אלא שלא תמיד הם מגיעים לבמה הנכונה.

מבחינה אמנותית עסוקים כותבי סיפורי חיים בתחום התוכן יותר מאשר בתחום אמנות הכתיבה, סיפורי חיים כוללים רצף אירועים, רפלקציה על קטעי היזכרות מנקודת מבט עכשוית. הצגת דמויות משמעותיות לארועי החיים ולסיפור. רוב הסיפורים מתבססים על ראיונות, בעקבות הראיונות נוצר בסיס לכתיבת סיפור חיים מלא, לעתים תופסת הרפלקציה מקום מרכזי ונעשית משמעותית למספר מעבר לסיפור.

            אנשים רבים הפונים לכתוב סיפור חיים נעזרים בגורמים מקצועיים. הם עצמם עוברים לתפקיד המספר בעל פה. מידת האמון המתפתחת בין המספר לכותב היא מרכזית בפוטנציאל שיש לסיפור החיים להיכתב בצורה מהימנה ומעניינת. לא פעם נובע עניין סיפורי מ"סודות משפחתיים" או אישיים, מספר שבוטח בכותב יספר לכותב את הסיפור כדי שיוכלו שניהם יחד להחליט לגביו ולגבי מקומו בספר. לאחר שיחליטו אם לשתף את הקוראים במידע או לעבדו באופן שיעניין קוראים בלי שיחשוף או יפגע במישהו יתפתח האמון בינהם לשלב נוסף ויתכן שמידע נוסף יעלה מהזיכרון.

בניית הסיפור נעשית דרך שלבי היזכרות

סיפור בנוי ממוטיבים, מוטיבים בונים סיפור, זיכרון קשה וזיכרון טוב יכולים להיות תוצר של אותם מוטיבים. אירועים יכולים להיות סיפורים עצמאיים ויכולים להשתלב ברצף סיפורי חדש. העלילה יכולה להיות ידועה מראש אך תמיד תקבל שינויים קלים במהלכה,

גאוה משפחתית היא נושא לסיפור חיים אך הכותב סיפור חיים כדי להאדיר את משפחתו יצטרך להקפיד על הגבולות הסיפוריים. הכותב סיפור חיים למען משפחתו יכול בין השאר במהלך הראיונות והכתיבה להבין שהמשפחה אינה בדיוק כפי שחשב והסיפור מעניין אף יותר, אין משמעות הדבר שיש צורך לעצור את התהליך, התהליך יקבל איכות חדשה וההבנה שלו תשרת את המספר בין אם יבחר לספרה ובין אם לא. תהליך דומה יכול לקרות בתעוד קהילתי, אלא שבמקרה האחרון יש צורך להגיע להבנה בין מספר גדול יחסית של אנשים  המספרים סיפור קבוצתי מזויות שונות. לכידות משפחתית יכולה להקל בתהליכי הכתיבה ולקרב בני משפחה. הלכידות שיכולה להיבנות בסיפור קהילתי דורשת סבלנות ופיתוח הבנות ללא משיכה להבלטת אנשי קהילה שונים.

יום עבודה עם הגוף, הנפש וגם קצת עם הרוח

לתוך יום אחד וזרימה אחת יצקנו שלושה כיווני עבודה שמעשירים זה את זה ומאפשרים לכל משתתף לפגוש את עצמו מנקודות מבט שונות. (הנושאים מוצגים לפי סדר הפעילות)

פרטי התקשרות: 052-3290745-סביון

1.      התנסות בתרגול של שיטת פאולה בשכיבה על מזרנים ובתנועה ספונטנית במרחב,

2.      תנועה בליווי מוסיקה חיה שתהיה חלק מהיצירה החד פעמית המתהווה בחדר. במסע הזה נבקש לחקור את הזיקה גוף- קשב-תנועה. מתוך התנועה נוכל לפגוש מקורות נביעה אותנטיים של הגוף ולהתמסר אליהם.

3.      הנושאים שעלו במהלך העבודה בתנועה יזקקו לכל אחד את נושא הכתיבה האישי שלו, , ננסה לכתוב בלי הצנזור הפנימי, בלי עורך; נסכים לכתוב "לא יפה". נחתום את המפגש שלנו ואת היום כולו בקריאת הטקסטים שכתבנו ובהתייחסות אליהם.

יומנים והיסטוריה בסיפורי חיים

מתוך מאמר של אדמיאל קוסמן "להקשיב למה שקורה בתוכי"

 כך כותבת הילסום ביומנה ביוני 1942: "אלוהים לא חייב לנו הסבר, אנחנו חייבים לו". וכנגד התחושה הקשה והמרירות הנשמעת סביבה כלפי אלוהים היא אומרת: "אני לא מרגישה בכלל שמישהו אוחז בי בציפורניו, אני מרגישה שאלוהים אוחז בי בזרועותיו" (עמ' 108),

במקום אחר ביומן היא מבהירה יותר את מקורות אמונתה:

זה מפליא כל כך. אנחנו שרויים במלחמה. אנשים נשלחים למחנות ריכוז. מעשי האכזריות היומיומיים הולכיםומתרבים… אני רואה את הבהלה שבאנשים, את הסבל האנושי ההולך ומצטבר… כל אלו ידועים לי ועיני פקוחות לכלגילוי חדש של המציאות. ובכל זאת… אני מוצאת את עצמי נשענת על חזה החיים… ככה זה, זאת תחושת החיים שליואין מלחמה או מעשה אכזריות… אשר יוכלו לשנות אותה (עמ‘ 76־75).

תחושה זאת, שהיא לב האמונה, מניחה שהרע איננו אלא קליפה ריקה, ושהרע הממשי הוא רק זה המשתכן בלִבנו – ועל כן יכולים הנאצים לנצחה רק כשיחדירו את רעל השנאה והפחד בלִבה – אך הילסום מסרבת לשנוא.

הילסום הייתה אישה יוצאת דופן, למרות זאת בפוסט זה לא נועדו ציטוטים מיומניה  להציג את דמותה וייחודה

אלא להציג דרך דוגמה את האפקט האנושי של סיפור ייחודי המובא דרך יומן

סיפורו של אדם

יש החיים כדי לספר ויש המספרים כדי לחיות, יש שאומרים הסיפור יוצר את האדם ויש שיודעים שהאדם יוצר את הסיפור. כשסיפורו של האדם מוכן במחשבתו הוא לא יכול לתת למחשבה ליצור מחדש סיפור חי ואותנטי.

הכתיבה לא נועדה רק לבטא את חייך, חייך נועדו בין השאר להגיע לידי ביטוי

יש סיפורים שחיים לנצח משום שהם עוברים בין דור לדור

הורים  רבים יודעים לחבר את הילדים שלהם לעבר המשפחתי, בין אם  על-ידי קשרים קבועים עם הסבים וקרובי משפחה אחרים, או בעזרת סיפורים ותמונות מדורות קודמים – כל אלו יוצרים הזדהות עם המשפחה. ככל שההורים מצליחים לחבר את הילדים לסיפורים המיוחדים של אבותיהם, כך נוצרת "גאוות יחידה". אותה גאוה מחזקת את התא המשפחתי ואת היחיד כפי שהיא בונה את הקהילתיות השבטית.

בנייה מחדש של סיפורים אבודים בעזרת מידע חלקי ושיתוף נציגים משפחתיים מדורות שונים מחזקת את הרגשת השייכות של היחידים, הצעירים יותר כלפי הקהילתיות והשבטיות של בני המשפחה.

הגדרת הז'אנר סיפורי חיים

כתיבת סיפור חיים מתחילה ברוב המצבים סביב שיחות וראיונות. המראיין שהוא לרוב כותב הסיפור מקשיב לבעל הסיפור או הנזכר דרך הראיון בפרקים חשובים בחייו, מתמלל, מעלה על הכתב דרך עריכה ומעבד לידי רצף סיפורי.

יצירת הרצף הסיפורי היא מלאכת אמנות, בכותב נדרש מעצם תפקידו ליצור עלילה ועלילות משנה מארועים שלעתים הם חסרי אופי עלילתי. קהל היעד הידוע הוא בני המשפחה הבוגרים, קהל היעד הפחות צפוי הוא בני המשפחה הצעירים, נכדים ונינים שצפויים לקרוא את המסופר בעידן שבו הרלונטיות של התוכן יכולה להיות שונה מהרלונטיות שלו בזמן הכתיבה.

היבט אחר הוא בתחום הראיון. זה אינו עניין של עיסוק בפרטים, חכמתו של המראיין היא לדלג על פרטים משניים ולמקד את המרואין בעיקר או בתוכן שיכול לעניין אנשים באשר הם.

עיקרון החשיבה על הקוראים מוביל את כותב סיפור החיים בכל שלבי העבודה, העריכה נועדה לחזק ולעודד עניין בסיפור, יצירת הרצף הסיפורי נעשית מתוך חשיבה הן על מבנה עלילתי, הן על הקורא והן על המספר ובניית דמותו.

קשב, תנועה, כתיבה יום עבודה עם הגוף, הנפש וגם קצת עם הרוח

לתוך יום אחד וזרימה אחת יצקנו שלושה כיווני עבודה שמעשירים זה את זה ומאפשרים לכל משתתף לפגוש את עצמו מנקודות מבט שונות.

את היום תפתח סמדר נבו, מורה מוסמכת לשיטת פאולה, שיטה המבוססת על הפעלת השרירים הטבעתיים (עיניים, פה, סוגר שלפוחית השתן, סוגר אחורי). השיטה מתאימה לתחזוקת הגוף, חשובה לתרגול במצבי מעבר ומשחררת אנשים מבעיות גופניות. מתַרגלים מכורים הם אלה שנהנים מיכולתו של הגוף לפעול מעצמו על בסיס הנעה ראשונית; בדומה למומנטום התנועה של המטוטלת, הפעולה שבה בחר המתרגל להתחיל מייצרת פעולות המשך ספונטניות. במפגש נתנסה בתרגול כללי ונדגים תרגילים המיועדים לפתרון בעיות רווחות בשכיבה על מזרנים (מומלץ להביא מזרני יוגה). ולאחר מכן נתנסה בתנועה ספונטנית במרחב, תוך הקשבה לגוף, על בסיס תרגילי השיטה.

אחרי ההפעלה של השרירים הטבעתיים במצב סטטי ובתנועה נאפשר לגוף לנוע ולהוביל אותנו למחוזות חדשים בהנחיית סביון בן ישראל (מוסיקאית ומטפלת) ובליווי מוסיקה חיה שתהיה חלק מהיצירה החד פעמית המתהווה בחדר. במסע הזה נבקש לחקור את הזיקה גוף- קשב-תנועה. הגוף שוקק חיים ואנרגיה, מצבי רגש שונים ומתחלפים ומצבי תודעה אחרים. המיון, הוויסות והשליטה הרגילה הם רק ממד אחד במרחבי התודעה האפשריים שלנו. כשאנחנו חיים בצד המנטלי בלבד, הנפש מוגלית מביתה הטבעי. במפגש תוזמנו לשחרר את המוסרות והכבלים שמנתבים את התפיסה, לתת חופש לדמיון, לאפשר חוויות "לא רציונליות", לזרום ולכייף על זה. בחלום התפיסה ההגיונית, הזמן והמרחב חופשיים לגמרי. אפשר גם לנוע כך, ומתוך התנועה לפגוש מקורות נביעה אותנטיים של הגוף ולהתמסר אליהם. כשנעים ומכוונים לתוצאה מסוימת ידועה מראש, כי אז הגוף לא מדבר אלינו, אלא אנחנו מדבר אליו. אז איך יתגלה, ייפתח משהו לא צפוי?

אחרי המעוף במרחבי התודעה ננחת לצורך אכילה ועיכול וקצת מנוחה, ונחתום את היום עם חוה רימון (יוצרת סדנת חומר נפש) בפעילות סטטית יותר מבחינת הגוף (כתיבה), אך ערה מבחינת הנפש. נבחן ביחד את הנושאים שעלו במהלך העבודה בתנועה ומתוכם נזקק לכל אחד את נושא הכתיבה האישי שלו, ואז נפנה זמן לכתיבה, וננסה לכתוב בלי הצנזור הפנימי, בלי עורך; נסכים לכתוב "לא יפה". נחתום את המפגש שלנו ואת היום כולו בקריאת הטקסטים שכתבנו ובהתייחסות אליהם.

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים." ד"ר סוס

תרשים הזרימה:

10.00 – 13.00

שיטת פאולה וחיזוק רצפת האגן (סמדר נבו)

תנועה חופשית בשיטת פאולה (סמדר נבו)

תנועה מתוך קשב לגוף ולמוסיקה (סביון בן ישראל)

13.00 – 14.00 הפסקה לארוחת צהריים

14.00 – 17.00 כתיבה יוצרת לפי גישת חומר נפש- (חוה רימון)

עלות: 280 ש"ח, הרשמה עד יום ה' 30.5.14

לשאלות והרשמה ניתן לפנות לכל אחת מהמנחות לפי פרטי הקשר המופיעים בהמשך

סמדר נבו מורה מוסמכת לשיטת פאולה מזה 15 שנים, מנחה סדנאות ומטפלת בנשים, גברים וילדים. כותבת הבלוג http://paulamethod.blogspot.co.il/

פרטי התקשרות: 054-4893772;  nevosm@zahav.net.il

סביון בן ישראל מוסיקאית ומטפלת. בעלת ניסיון ארוך שנים בנגינה חיה בחיפוש אחר מקור התנועה האותנטי; מקלפת באומץ את שכבות האישיות בחיפוש אחר התמצית.             פרטי התקשרות: 052-3290745;  savionben@gmail.com

חוה רימון הקימה וערכה את הירחון חיים אחרים, כותבת, עורכת ומתרגמת. פיתחה ומנחה בשנים האחרונות את סדנת חומר נפש, סדנה תהליכית קבוצתית לכתיבת סיפור חיינו.    עוד על הסדנה ועל סדנאות אחרות באתר www.havarimon.co.il                            פרטי התקשרות: 052-2332787; rimon10@013.net.il

בניית סיפור חיים דרך שלבי היזכרות

סיפור בנוי ממוטיבים, מוטיבים בונים סיפור, זכרון קשה וזכרון טוב יכולים להיות תוצר של אותם מוטיבים. ארועים יכולים להיות סיפורים עצמאיים ויכולים להשתלב ברצף סיפורי חדש. העלילה יכולה להיות ידועה מראש אך תמיד תקבל שינויים קלים במהלכה,

גאוה משפחתית היא נושא לסיפור חיים אך הכותב סיפור חיים כדי להאדיר את משפחתו יצארך להקפיד על הגבולות הסיפוריים. הכותב סיפור חיים למען משפחתו יכול בין השאר להבין שהמשפחה אינה בדיוק כפי שחשב והסיפור מעניין אף יותר, אין משמעות הדבר שיש צורך לעצור בתהליך, התהליך יקבל איכות חדשה וההבנה שלו תשרת את המספר בין אם יבחר לספרה ובין אם לא. תהליך דומה יכול לקרות בתעוד קהילתי, אלא שבמקרה האחרון יש צורך להגיע להבנה בין מספר גדול יחסית של אנשים  המספרים סיפור קבוצתי מזויות שונות. לכידות משפחתית יכולה להקל בתהליכי הכתיבה ולקרב בני משפחה. הלכידות שיכולה להיבנות בסיפור קהילתי דורשת סבלנות ופיתוח הבנות ללא משיכה להבלטת אנשי קהילה שונים

יומנים, מכתבים, סדנאות כתיבה וסיפור חיים

כותבי יומנים, בוגרי סדנאות כתיבה, אוהבי כתיבה, קלי עט ואימיילים בביטוי מחשבות כולם אנשים שבדרך לא מכוונת תיעדו פרקים משמעותיים בחייהם. לא תמיד יש יחס של כבוד מצד הכותבים הללו אל חומרים שכתבו. לעתים הם אישיים ופרטיים מדי, ארכאים, רגשניים ועוד ועוד.

כאשר יכול הכותב להבין את חשיבותם של קטעים אלו הוא מתחיל את כתיבת סיפור חייו מנקודה חדשה. המאורעות שהוא מתעד יכולים לקבל עדות "חיה" התכנים עוברים בין תיעוד עובדתי להרהורים על הארועים. השימוש בהרהורים אלו או ברפלקציה הוא בסיס מעניין לכתיבת סיפור חיים ייחודי.

כאמור סוגי הכתיבה העצמית הם בסיס לכתיבת סיפור חיים. השימוש ביומן יכול להיות רב פנים, משילוב חלקים ממנו במהלך הסיפור הכללי שנעשה בין השאר לסיפור מסגרת ועד חשיבה על היומן. כך הדבר לגבי מכתבים מתקופות רחוקות. וקטעי כתיבה מסדנאות.

שילובם של קטעים שונים מקל על מספר סיפור החיים, מוזיל את התהליך ומאפשר מבט חדש.

כתיבת סיפורי חיים ושינוי בתנאי חיים

מספר נושאי כתיבה מוכרים קשורים למצבי מעבר ולשינוי בתנאי חיים. מצבי מעבר יכולים להיות: אמהות חדשה, שלבים בהתפתחות מקצועית. פיתוח קריירה שנייה.

שינוי בתנאי חיים: אלמנות או גירושין, אבדן, התרוקנות הקן המשפחתי, פרישה לגמלאות, פרק ב' בחיי משפחה, מגבלות בתנועה והחלשות גופנית.

כתיבת סיפור חיים יכולה להתחיל במקום הרלוונטי לאדם במצבו בהווה. הסיפור שיתחיל דרך מצב כזה ינוע בין הרגשות בהווה לתקופות שונות בחיים. קו הזמן שלו לא יהיה כרונולוגי. הוא יהיה מועשר בהסתכלות חדשה על ההתהוות של מהלך החיים או על המצב החדש ועל דרכי התמודדות איתו.