הגדרת הז'אנר סיפורי חיים

כתיבת סיפור חיים מתחילה ברוב המצבים סביב שיחות וראיונות. המראיין שהוא לרוב כותב הסיפור מקשיב לבעל הסיפור או הנזכר דרך הראיון בפרקים חשובים בחייו, מתמלל, מעלה על הכתב דרך עריכה ומעבד לידי רצף סיפורי.

יצירת הרצף הסיפורי היא מלאכת אמנות, בכותב נדרש מעצם תפקידו ליצור עלילה ועלילות משנה מארועים שלעתים הם חסרי אופי עלילתי. קהל היעד הידוע הוא בני המשפחה הבוגרים, קהל היעד הפחות צפוי הוא בני המשפחה הצעירים, נכדים ונינים שצפויים לקרוא את המסופר בעידן שבו הרלונטיות של התוכן יכולה להיות שונה מהרלונטיות שלו בזמן הכתיבה.

היבט אחר הוא בתחום הראיון. זה אינו עניין של עיסוק בפרטים, חכמתו של המראיין היא לדלג על פרטים משניים ולמקד את המרואין בעיקר או בתוכן שיכול לעניין אנשים באשר הם.

עיקרון החשיבה על הקוראים מוביל את כותב סיפור החיים בכל שלבי העבודה, העריכה נועדה לחזק ולעודד עניין בסיפור, יצירת הרצף הסיפורי נעשית מתוך חשיבה הן על מבנה עלילתי, הן על הקורא והן על המספר ובניית דמותו.