המשך מתוך-"ספר הספר"

פירושו של הדרוויש

     כאשר הלכו התלמידים, שרפו ידיהם, לנוח בקרוואן-סראי (מפגש דרכים ובית תה), פגשו שם בדרוויש וסיפרו לו על מבוכתם.

     הדרוויש אמר: "מה למדתם מן המלומדים?"

     הנוסעים השיבו: "שום דבר. הם לא יכלו לומר לנו דבר."

     הדרוויש אמר: "להיפך. הם אמרו לכם הכל. הם הראו שהספר לא ניתן להבנה בדרך שהם או אתם הנחתם.

     אתם עשויים לחשוב שהם חסרי עומק.    

     אך אתם בתורכם חסרי היגיון.

     הספר לימד משהו דרך התקרית עצמה,

     בעוד שאתם נותרתם ישנים."

     אך התלמידים מצאו שההסבר הוא מפולפל מדי להבנתם, והאדם היחידי ששמר את הידע על אודות הספר היה מבקר מקרי בקרוואן-סראי, ששמע במקרה את חילופי הדברים שאך זה חזרתי עליהם בפניך, הו מלך ודרוויש!"

     הזר הלבוש בירוק קם אז על רגליו והלך לדרכו.

שמירת הספר וגניבתו

     סיפורו של הזר כה הרשים את המלך עד שציווה להעלות אותו על הכתב ולכורכו בתוך ספר עב כרס.

     הספר הוצב בתוך גומחה מיוחדת לדבר בבית גנזיו ונשמר על ידי אנשים חמושים יומם ולילה.

     המלך הזקן מת, וכובש ברברי החריב את ממלכתו.

     בהתפרצו לבית גנזיו של המלך ראה האיש את הספר במקום הכבוד שהוקצה לו וחשב לעצמו: 'ספר זה חייב להיות המקור לאושרה ושגשוגה של הארץ.'

     הוא אמר בקול רם: "הורידו את הספר וקראו אותו לפני בשפתנו."

     אך כובש זה, על אף עוצמתו הפיסית, היה בור ועם הארץ והוא לא למד דבר מן המלים הכתובות בספר.