"כיצד תבחר מי יכתוב את סיפור חייך?"

כאשר אדם פונה לכותב סיפורי חיים כדי שיכתוב את סיפורו יכולה להתפתח הכרות בונה והרגשת אמון ויכולים לעלות ספקות. הכרות בונה כוללת בדיקה הדדית של התאמה. הכותב מצידו צריך לברר עד כמה יכול המספר להציג מידע עם אופי עלילתי. מדובר בהבנות על אופי המידע שיאסף בסדרת ראיונות עם האדם שסיפור חייו נכתב, שכן זה הוא הבסיס לעיבוד סיפור החיים. תפקידו של הכותב לכוון את הראיונות לתמונה כוללת, מעניינת ומושכת לקריאה. תמונה שתיתן הבנה כרונולוגית והיסטורית של המרואין. כגון: ארועים מכוננים, דמויות מכוננות, נראטיב שעובר מדור לדור, תבניות מחשבתיות וביטויין בחיי המספר.

המספר מצדו מעונין לבדוק את האמון שהכותב מעורר בו. כיצד הכותב מעריך את סיפורו ועד כמה הוא נלהב ביחס למאורעות.

כמו כל שני אנשים היוצאים יחד למשימה שקשה להגדיר את כל שלביה מראש יכולים השניים להצליח במשימה המשותפת או למעוד בשלבים שונים בה. כדי להבהיר דרכים לברר את ההתאמה ההדדית מוצעת כאן דרך בדיקה.

מוטב כי שני אנשים אלו, המספר והכותב ישאלו את עצמם כמה שאלות במהלך הפגישה,

המספר, מי שסיפורו עתיד להיכתב ישאל את עצמו שאלותה מרכזיות כגון: "האם ברצוני להיפתח לאדם שמולי"? "האם אוכל לתת בו אמון"? "האם אוהב את סגנון כתיבתו כשיעסוק בי ואיך אוכל לכוון את קצב עבודתו כך שיתאים ליכולתי להיפתח"?

הכותב, מי שעתיד לקחת על עצמו את משימת כתיבת סיפור החיים ינסה להבין אם יש בארועים שהמספר מזכיר בסיס לסיפור. לא כל רצף ארועים יכול להיבנות ולהיכתב באופן מרתק וסיפורי. במקרה שספק בידו מוטב שיבחן דרכים להציע טיוטות ויגדיר את תחומי השיפוט של המספר. אם ברור לכותב כי לפניו מקורות מעניינים ומתאימים לכתיבת סיפור חיים הוא יכול להציע דרך עבודה ולכוון את המספר לשהות שבה יבחן אם ברצונו לעבוד עימו בהתאם לדרך העבודה שהציע. כלומר, מספר ראיונות, תחנות עצירה שבהן יקרא המספר את הטיוטות שהכותב יגיש לו, היקף ההערות והתיקונים שסביר שיתאפשרו למספר וכו'