סיפור אישי והסטורי- כיבוש אילת שנקראה אום רשרש

התארגנות ראשונה עם הגעת הג'יפ הראשון לנקודת היעד

כך נתלה הדגל

תיעוד

המבט האישי ביחס לתרבות והיסטוריה בסיפור החיים

תמונת דגל הדיו באום רשרש היא אילת היא בעלת משמעות עבורי,  אבי הוא אחד המצולמים שם אך קשה לנו לזהותו משום שמעולם לא הראה לנו מי הוא בתמונה שכולה מבט אל גב המצולמים, ועכשו מאוחר מדי.
הדברים הבאים על מפגשי ההיסטוריה עם סיפור החיים הפרטי נוגעים לרבים ואף לסיפור חייו של אבי

כתיבת סיפור חיים כמו נושאים אחרים יכולה להיכתב מנקודות מבט שונות ורבות. אנשים לא מעטים אינם מסתפקים בסיפור פרטי שבו האדם נמצא במרכז הסיפור. נגיעות של חייהם בהיסטוריה נותנות לדעתם טעם משמעותי יותר לסיפורם. לאנשים רבים בישראל יש חוויות שההיסטוריה של עם ישראל או ארץ ישראל נוגעת בהן.

שילוב חויה אישית הנוגעת בהיסטוריה הישראלית או בהיסטוריה של עם ישראל מתאימה

במיוחד לאנשים שאינם נוטים לראות בחייהם הפרטיים עניין לכתיבת ספר. לעומת זאת יש פעמים רבות תרומה במבט של חייל, מפקד או ניצול להבנת ארוע שההיסטוריה שלו סופרה מתוך צורך בשינויי מידע מדיניים. נוסף לכך יש חשיבות לחויה של היחיד בין אם סיפורו מתאים לפרטי הארוע כפי שפורסמו ובין אם לאו.

רוב הגברים השתתפו במלחמות עם ישראל, אנשים לא מעטים עברו טראומות הקשורות במלחמות בדרך זו או אחרת, השואה שהיא נושא רגיש בסיפורים אישיים מסופרת כבר לא רק מנקודת מבט של ניצולים, חוויות הדור השני כילדים שזורות בתרבות הישראלית.

מנקודת מבט כזו מוטב שאדם המתלבט אם סיפורו ראוי להיכתב ישאל את עצמו על זכרונות מארועים כאלו. אין הכונה לחשיבות תפקידו בארוע אלא ליכולת ההתבוננות בארוע מנקודת מבטו כיום והשפעתה על חייו.

הקול האישי בכתיבת סיפור חיים

הקול האישי הוא אחד הנושאים החשובים בתהליך כתיבת

סיפור חיים.

במהלך העבודה יחד מזהים המספר והכותב את הקול האישי ובהדרגה נותנים

לו יותר מקום בין הפרטים והארועים המסופרים בסיפור החיים. המספר והכותב

נעשים שותפים לקול אם זיהו כיצד יצרו דרכים משותפות לביטוי הסיפור.

הז'אנר הספרותי הקרוי "סיפור חיים" נמצא בין ביוגרפיה לאוטוביוגרפיה, השימוש

בכלים לניתוח סיפורי חיים ולהבנתם מראה כי לכל סיפור חיים אופי אישי

ויש לכותבו על פי אופיו. סיפור חיים יכול להיות תהליך תרפויטי או דרך לטיפול

משפחתי לא פחות מיכולתו להיות ביוגרפי.

המבנה הסיפורי של סיפור החיים כולל אמצעים אמנותיים כגון: אמצעי אפיון של

דמויות, שילוב מסמכים וארכיונים, שיחות דמיוניות עם כותבי ביוגרפיות וסיפורי חיים.

שילוב אמצעים ויזואליים לפי התוכן של סיפורי החיים.

סיפור משפחתי כנכס והעברת מידע לדורות הבאים

סיפורי חיים הם מתווה לקורותיו של אדם, יש והם חושפים את שורשי המשפחה לדורותיה, ויש שהם גם מתארים קהילות שאינן קיימות עוד ומשמשים להן כגל עד להנצחה. 

סיפור חיים מבוסס על חוויות אישיות ומתמקד בתולדותיו של היחיד. בדרך כלל הסיפור מתחיל עוד בטרם הולדתו של גיבור הסיפור, משום שבאופן טבעי הוא חושף גם רבדים מחייהם של ההורים, של הסבים ולעתים אף מחייהם של דורות קדומים אף יותר.

לצערנו הזמן עובר, הזיכרון מתעמעם, הדורות מתחלפים, מסמכים מתיישנים ומתפוררים ומידע יקר ערך הולך לאיבוד. 

הרכבת משקפיים היסטוריים תעזור ליחס חשיבות לדברים שחלפו. מי שיאסוף את הסיפורים והממצאים יוכל בקלות להגיע לספר ערוך. ולהשאיר נכס משמעותי וחשוב לדורות הבאים.

התמונה הבאה היא דוגמה לחבישת משקפיים הסטוריים. זוהי תמונה אופיינית של חצר במושב בשנות השבעים, כלי עבודה ועץ שסק ברקע תמונת הילדה המתחבאת מאחורי כלבה.

סיפור המתאר אורח חיים בפורטוגל מהים אל המטבח

דייג בפורטוגל, לאחר שנאספו הרשתות שפרשו הדייגים מונחים הדגים על עגלה המחוברת לטרקטור

הממינים הם אנשי הסביבה, סטודנטים, נשים בגילאים שונים וגברים מבוגרים. הם עומדים יחפים סביב העגלה וממינים 

לארגזים לפי גודל. הקונים גם הם אנשי הסביבה.

מגיעים מי במכוניתו ומי ברגל וקונים ישר מהעגלה.

צילום של סיפור של הצלחה מזוית אחרת

מדוע הכיסא מזכיר לי אופניים?

כלומר נותן לתמונה כולה חויה של רכיבה על אופניים

מה הייתה החויה של האמנית?, סביר שהשתנתה מספר פעמים נוכח הקשיים להשיג מימון וחומרי גלם

מתי הבינה שהיא הצלחה? רק כשקיבלה פרס?

שאלות כאלו והתשובות עליהן בונות סיפור, לא את כל כולו של סיפור החיים א הרבה ממנו

מתי מתחיל סיפור חיים?
האם פרטי הלידה חשובים? המקום ולמי?
השתיכות לקהילות המוכרות בסגנונן התרבותי לכלל יכולה להעלות את חשיבות המקום. זאת משום שלא על הכותב בלבד ראוי לכתוב אלא אף על הקורא.

בניית סיפור דרך שלבי היזכרות

סיפור בנוי ממוטיבים, מוטיבים בונים סיפור, זכרון קשה וזכרון טוב יכולים להיות תוצר של אותם מוטיבים. ארועים יכולים להיות סיפורים עצמאיים ויכולים להשתלב ברצף סיפורי חדש. העלילה יכולה להיות ידועה מראש אך תמיד תקבל שינויים קלים במהלכה,

גאוה משפחתית היא נושא לסיפור חיים אך הכותב סיפור חיים כדי להאדיר את משפחתו יצטרך להקפיד על הגבולות הסיפוריים. הכותב סיפור חיים למען משפחתו יכול בין השאר להבין שהמשפחה אינה בדיוק כפי שחשב והסיפור מעניין אף יותר, אין משמעות הדבר שיש צורך לעצור בתהליך, התהליך יקבל איכות חדשה וההבנה שלו תשרת את המספר בין אם יבחר לספרה ובין אם לא. תהליך דומה יכול לקרות בתעוד קהילתי, אלא שבמקרה האחרון יש צורך להגיע להבנה בין מספר גדול יחסית של אנשים  המספרים סיפור קבוצתי מזויות שונות. לכידות משפחתית יכולה להקל בתהליכי הכתיבה ולקרב בני משפחה. הלכידות שיכולה להיבנות בסיפור קהילתי דורשת סבלנות ופיתוח הבנות ללא משיכה להבלטת אנשי קהילה שונים

עוגת השכבות / ממה יוצרים סיפור חיים ואיך עושים זאת

הדימוי של עוגת שכבות אינו שלי, הוא שימש חוקרים רבים בתחום לימודי שפה ותרבות. דימוי עוגת השכבות מתאים לתאור התהליך של כתיבת סיפור חיים משום שהשכבות הדורשות אפייה מצויות בזכרונם של רוב האנשים. אותן יש להכין קודם להכנת הקרם או המילוי שבין השכבות האפויות.

החומר האפוי בסיפור חיים הוא המסע בין תקופות החיים, השכבה הראשונה היא לרוב מידע על התרבות שממנה באתי, (כלומר אני המספר,) הערכים שהרכיבו אותה ותנאי החיים. השכבה השנייה יכולה להמשיך את ציר הזמן בתקופות שבין גיל עשרים וחמש לגיל שישים, זוהי התקופה שרוב האנשים מתרכזים בהתפתחות מקצועית, התבססות כלכלית ובהקמת משפחה. אם השכבה השנייה תאפה כמו שתכננו תוכל השכבה השלישית לעסוק במימוש עצמי לאחר גיל שישים. אם יהיו קשיים בתהליך האפיה יהיה צורך לבחון בשכבה השלישית מדוע הדברים לא צלחו כמתוכנן בשלב השכבה השנייה, גילאי 25 עד שישים.

אז ממה עשוי המילוי? או הקרם תשאל כל אופה טובה. הקרם יכול להיות כולו תובנות, רפלקציה על רפלקציה. הוא יכול להתייחס לעצמי בתחום היחיד ברמה הרגשית וליחסיי הזוגיים. ביחידים או בזוגות אנחנו מבטאים עצמנו אחרת וכל אף בחיי החברה. ראיונות עם אנשי משפחה כמו ילדים בוגרים המשתתפים בהסתכלותם על חיי הוריהם יכולים לעבות את הקרם בין אם מבטם שונה משל הוריהם ובין אם דומה,

עיבוד של חוויות אישיות יוצאות דופן, התבוננות בדמויות מכוננות ידועות ומחשבות על דמויות מכוננות פרטיות כמו דמויות משפחתיות, מורים, מדריכים בתנועה וכו, הם סוג אחר של עיבוי. שאלות שיציג בעל הסיפור לכותב יכולות גם הן לעבות את הקרם.

כפי שהיה צפוי הכתיבה התחילה מקטעים שהרצף שלהם כרונולוגי ואחר כך התפתחה לרצף שאינו בהכרח בזמן, שעיקרו יכולת להתבונן, לשקול מחדש. הקטעים מצטרפיפ תמיד משום שהם עוסקים באדם אחד. כל זה מתאים לאלו המעוניינים ליצור ספר לפי רצף סיפורי וכרונולוגי.

סיפור של הצלחה

צילום של עבודת סיום של אלה קנדל באמנות במסגרת מכללת שנקר

העבודה זכתה בפרס, בעיני זהו סיפור של הצלחה בגלל האתגר המיוחד שנדרש לביצוע.

האמנית מתחה מאות רצועות רתמה ואביזרי רכיבה שנכרכו אלו באלו בין שני קירות גבס

תפקידי הכותב והמספר בכתיבת סיפור חיים

סיפורי חיים בנויים ברוב המצבים סביב שיחות וראיונות. בעל הסיפור או המספר מתאר פרקים חשובים בחייו והמראיין שהוא לרוב כותב הסיפור מקשיב, מתמלל, מעלה על הכתב דרך עריכה ומעבד לידי רצף סיפורי.

לכאורא מדובר בסדרת פעולות פשוטות ביותר ואף על פי כן דרוש כאן כישרון ברמות שונות.

הראיון אינו עניין של עיסוק בפרטים, חכמתו של המראיין היא בדילוג על פרטים משניים ומיקוד המרואין בעיקר. או ביצירת האיזון בין עיקר ותפל באופן שיתאים הן לקוראים פוטנציאליים והן למספר.

למרות שפעמים רבות נועד הסיפור לאנשים הקרובים למספר כדאי לכותב לחשוב על הקוראים ועל יכולתם להתעניין במהלך הראיון.

חשיבה על הקוראים מובילה את כותב סיפור החיים בכל שלבי העבודה, העריכה נועדה לחזק ולעודד עניין בסיפור, יצירת הרצף הסיפורי נעשית מתוך חשיבה הן על מבנה עלילתי, הן על הקורא והן על המספר ובניית דמותו.

חשיפה בסיפור חיים ובצילומים

הצילום נועד להדגים תרגיל בשיטת פאולה, תחום שבו אני עוסקת במקביל לכתיבת סיפורי חיים.
בחרתי לצלם את הנערה שתרגלה ללא הראש כדי לשמור על פרטיותה, זה היה שלב בסיפור ההתפתחות שלי כאשר רציתי להדגים את שיטת פאולה בתמונות. יכולתי בעניין זה השתנתה מעט, הן בגלל שלמדתי להשתמש באלמנטים מטשטשים טובים יותר והן משום שהבנתי את משמעות הצילום השתנתה. היום אין בעיני ערך לתמונה נטולת ראש שכן הראש הוא חלק חשוב בתנועת האדם.
השלבים שעברתי בתחום השימוש בצילומים הם סיפור, זאת משום שחששות רבים רבצו על מעשיי כשהתחלתי בכך, היום אני פועלת באופן חופשי יחסית. השינוי העיקרי הוא ביחס לגבולות הפרט וחשיפתו, מובן שכל המצולמים ידעו והתעניינו בצילום ובכל זאת הייתי מוטרדת מאוד מחשיפת אחרים. 

הסיפור האישי שלי מתחיל בנקודות מוצא רבות.
.מובן שארוע הלידה  שלא הייתה שגרתית הוא
 תחילתו של סיפור שנמשך עד היום. עוד התחלה
 ידועה לרבים הן הלידות שבכל אחת מה
הן ילדתי בת. כל אחת משלוש בנותי הייתה וע
ודנה חלק חשוב מסיפור חיי.
מובן שמפגשים עם אנשים שהיו לדמויות מכונ
נות בחי הן פרק חשוב בסיפור החיים שלי.
יחסים עם בןזוגי עם הורי ואחי ואחותי. חברות.
הצלחות ואכזבות.
כמעץרט כל אלו יכולים להיות רלונטים לכל אדם?

"הסכם עבודה בין כותב סיפור חיים למספרו כדרך לבסס אמון בתהליך הכתיבה"

כאשר אדם פונה לכותב סיפורי חיים דרושות הבנה בתחומי התוכן ותקשורת טובה בתחום היחסים.

הסכם כתוב בנוגע למספר הראיונות, מספר תחנות העצירה שבהן יקרא המספר את הטיוטות שהכותב יגיש לו, יעיר וידע מראש את היקף ההערות והתיקונים שסביר שיתאפשרו לו.

בתחום התוכן ינסה הכותב, מי שעתיד לקחת על עצמו את משימת כתיבת סיפור החיים להבין אם יש בארועים שהמספר מזכיר בסיס לסיפור. לא כל רצף ארועים יכול להיבנות ולהיכתב באופן מרתק וסיפורי. במקרה שספק בידו מוטב שיבחן דרכים להציע טיוטות ויגדיר את תחומי השיפוט של המספר. את מספר הטיוטות שביכולתו להציע ואלו יוגדרו מראש.

הכרות בונה כוללת בדיקה הדדית של התאמה. תפקידו של הכותב לכוון את הראיונות לתמונה כוללת, מעניינת ומושכת לקריאה. תמונה שתיתן הבנה כרונולוגית והיסטורית של המרואין. כגון: ארועים מכוננים, דמויות מכוננות, נראטיב שעובר מדור לדור, תבניות מחשבתיות וביטויין בחיי המספר.

המספר מצדו מעונין לבדוק את האמון שהכותב מעורר בו. כיצד הכותב מעריך את סיפורו ועד כמה הוא נלהב ביחס למאורעות.

כמו כל שני אנשים היוצאים יחד למשימה שקשה להגדיר את כל שלביה מראש יכולים השניים להצליח במשימה המשותפת או למעוד בשלבים שונים בה. כדי להבהיר דרכים לברר את ההתאמה ההדדית מוצעת כאן דרך בדיקה.

המספר, מי שסיפורו עתיד להיכתב ישאל את עצמו שאלותה מרכזיות כגון: "האם ברצוני להיפתח לאדם שמולי"? "האם אוכל לתת בו אמון"? "האם אוהב את סגנון כתיבתו כשיעסוק בי ואיך אוכל לכוון את קצב עבודתו כך שיתאים ליכולתי להיפתח"?

אם ברור לכותב כי לפניו מקורות מעניינים ומתאימים לכתיבת סיפור חיים הוא יכול להציע דרך עבודה ולכוון את המספר לפרקי זמן בהם תהינה הפסקות בעבודה ושבהן יבחן את החומר ויעיר עליו כדי שיהיה חלק מהתהליך, 

סיפור משפחתי בתמונה

 מראה ישראלי אופייני, זוג מטייל בעתיקות קיסריה, הליכה על החוף, לאחר הסיור,
 ברקע ארובות תחנת הכוח של חדרה,
התיק, הכובעים, הקצב,
איפה מתחיל הסיפור ואיפה ייגמר?
הסיפור מתחיל בחייהם המשותפים לפי מידע אישי, אם כי קורא תמונות מיומן היה אומר שגם בהליכתם האיטית והשלווה יש ביטוי לחיים משותפים, ממשיך למשמעות הנוף בעיני ישראלים ומתפתח להשערות ביחס לעתידם

בין התת ז'אנרים של סיפור חיים מצוי סיפור משפחתי. מאחר שאין צורך לעצב כללים מוגדרים במסגרת הז'אנר סיפור חיים אציג מקצת מניסיוני בתחום.

סיפור משפחתי עוסק לרוב במשפחה מורחבת. במשפחות רבות יש רצף היסטורי וכרונולוגי של התפתחות השבט בהקבלה להתפתחויות אחרות. לדוגמה שינויים בתהליכים מדיניים והיסטוריים במקביל לארועים אישיים שחוו בני המשפחה, התקדמות כלכלית משותפת, כניסת דור שלישי למעגל הבוגרים . באחרות יש ארועים שהפנו בני משפחה שונים למקומות חדשים בעולם דבר שהשפיע על היחסים יותר ממרכיבים אחרים.

בניית עלילה שמשתלבים בה בני משפחה ששהו במקומות שונים בעולם היא כמעט בלתי אפשרית לכן טוב יותר ליצור במקרה זה מבנה המפריד בין העלילה לדמויות.

העלילות השונות שחוו בחייהם בני משפחה שונים יכולות להיות עלילות משנה בתוך סיפור מסגרת משפחתי. סיפור המסגרת יכול לכלול תהליכים בינדוריים שארעו במקומות שונים בעולם אך היה בהם מהמשותף מבחינת המשותף לערכי המשפחה. הבחנה במכנים משותפים בתחום התרבותי יכולה להיות חלק מתהליך כתיבת סיפור החיים של בני המשפחה. הצגת הדמויות שהקימו את המשפחה ומוכרות כדור ראשון למספרים יכולה להתגלגל דרך ממשיכיהם.

תיעוד "סיפור חיים" כראי ההיסטוריה וכחלק מתרומה חברתית תרבותית ומשפחתית

העיסוק ההולך וגובר ב"סיפורי חיים" וכתיבתם אינו רק טרנד. אנו נמצאים בנקודת זמן ייחודית מבחינה היסטורית וטכנולוגית. הדור המבוגר השתתף בארועים מכריעים בהיסטוריה העולמית והיהודית, בידיו סיפורים של עליות, מלחמות ותקומה. עבור רבים מהן סיפור החיים האישי אינו ייחודי. יחד עם זאת עיבוד סיפור החיים האישי שלהם יכול להיות יותר ממבט הסטורי ייחודי והצגת התרבות ממבט היסטורי. בכתיבת סיפור החיים יש חוויה שיכולה לתרום לשלמות עצמית. בין אם כספר שיישאר לדורו הבאים, בין אם דרך תיעוד וידיאו המעביר ישירות את האדם, מחוותיו ואישיותו ובין אם יהיה ארגון הסיפור אלבום משפחתי ויזואלי, דיגיטלי או מהסוג הישן. בכולם יש הזדמנות להעברת מסרים לדור הבא, להעברת מידע שהוא יותר מסיפור חיים הוא סיפור דורי, תיעוד שלם ותקשורתי ובכך עשוי להוות נכס למשפחה לדורות.

סיפור ישראלי: בניית איש שלג

קשה להבחין באיש השלג לאחר שמי שהקימו דרך סביבו

השלג היה נמוך מהצפוי והרקע החלומי חסר

סיפור משפחתי בצילום השלג ונרטיב הגעגועים לארופה

הגעגועים לאירופה היו חלק מהנרטיב הישראלי כבר בעשרות השנים של תחילת המאה. עמוס עוז מציג ביטויים רבים לעניין זה בספרו "סיפור על אהבה וחושך". הוא מאפיין את הגעגועים האלו במנהגים חברתיים בספרים בשיחות ספרות ותרבות.

למרות שלא פגשתי אישית געגועים אלו אני רואה את גילומם כיום בצורך הישראלי לנסוע.

בתמונה שהצגתי בפוסט הקודם נראית ילדה בונה איש שלג, הארוע מצולם בישראל, סמוך לירושלים, הנהירה לירושלים והכמיהה לשלג היא בעיני עוד סממן ישראלי של געגועים לעולם שאין לנו או לאירופה שהייתה האב טיפוס התרבותי לרבים מבני הארץ על אף שפנו לה עורף.

נראטיב אירופה הוא חלק מסיפורים משפחתיים של משפחות רבות בישראל ולכן הוא תופס מקום בסיפורי משפחה.

סיפור משפחתי על שלג בישראל

בניית איש שלג בפאתי ירושלים, מסורת משפחתית והשתוקקות תמידית לשלג ביובש הישראלי

מה הסיפור מאחורי הארוע?

מסתורין בתחום יחסי משפחה תקינים

המושג "מסתורין" ופתרונו בתחום סיפורי חיים וסיפורי משפחה מתייחס לתפיסות ההולכות ומשתנות בין הדורות ביחס לרגשות בכלל ולרגשות בין דורות בפרט. נוסף לכך מציג המושג את השינויים שחלים ביחסם של אנשים רבים לערכים משפחתיים. אנשים שהם בגילאי 50 ומעלה בשנת 2014 גדלו להורים שהעדיפו פעמים רבות לא לשתף בעברם את ילדיהם. המסתורין מסוג זה יכול להיות בתחום יחסי משפחה תקינים, לעתים מדובר במידע פשוט כמו הורה שהוריו התגרשו ולעתים במידע מורכב יותר כמו סב שהיה ביודנראט,

אב שנותק ממנו קשר מסיבות שהעיסוק בהן כואב למספרים, הורה שמחלתו העיקה על הקרובים המטפלים עד שאינם רוצים לספר את סיפורו, גירושים מכוערים,

כתיבת סיפור חיים יכולה להקל במעט על סוד משפחתי כזה. הדבר דורש אמון בכותב הסיפור. מי ששומע מהמספר יכול לשמש עד בלבד או גורם מאזן, זאת בהתאם לטיב היחסים שנוצר בין המספר לבין כותב סיפורו. .

סיפורו של כלבנו קייטו המופיע בצילום בפוסט מהשמיני לאוגוסט ידגים חלק מהסיבות לכתוב סיפור חיים

הפוסט הבא משתמש בכלב כדמות כדי לשמור על פרטיותם של אנשים שכתבתי את סיפור חייהם,

1.      להיזכר בארועים שחמקו מהבנתי דרך ארועים שזכורים בקלות-ישבנו בני המשפחה לפני כמה ימים ודיברנו על ההטרדה שיוצרים כלבים ביישובנו, הזיכרון הוביל במהירות לשכנים המעטים שהתלוננו על הנביחות הבלתי פוסקות של קייטו. אנחנו לא זכרנו את קייטו ככלב מטריד ונובח לעתים ללא הפסקה, נפרדנו ממנו בצער רב. הנביחות היו החלק שהקשה על חיינו ביחסים איתו.

2.      להבין איזה מעשה או החלטה הובילו למעשה הבא-בתמונה שלפניכם שוכב קייטו על רצפת הבית כי כך רצינו לגדלו בתחילה, שמור וללא הטרדת השכנים, אך בזכרוננו הוא נשאר בעיקר בתקופת חייו קשור בחצר לאחר שלא יכולנו להתמודד עם התנהגותו הפוסט תראומטית שלו בבית.

לצערי ששת הסעיפים הבאים אינם מתאימים לתקשורת בתחום כזה עם כלב

3.      להיתפס על ידי מי שיתעניין בסיפורי דרך מבטי ולא רק דרך המבט של הסביבה,

4.      להבין ולהיות מובנת,

5.      ליצור חיבור בין סגנון החיים בזמן הכתיבה לבין האני הפנימי שלי.

6.      להכין את עצמי הכותבת למצבי מעבר הצפויים לי.

7.      להעביר מסרים לדור הבא,

8.      לעבד את זהותי המקצועית ולראות את עצמי בהקשרים מקצועיים,

הסעיפים הבאים ניתנים להיפוך המבט, כלומר תאורם דרך עולמנו כבעלי כלב יכול לפתוח את עולמנו בתחום היחסים בינינו וביחס לסביבה

9.      להבין את יחסי ליחסים חברתיים, משפחתיים ואישיים-היו דילמות רבות שבהן העדפנו להקל על הסביבה ולהקשות על עצמנו, זה לא נבע רק מהרצון ל"הראות בסדר" אלא יותר מזה מראייה של הסביבה לפני ראיית עצמנו. בתחום היחסים המשפחתיים קייטו היה גורם מאחד ומחזק, חלוקת התפקידים ביחס לטיפול בו נתנה חוזק והשתנתה בהדרגהץ מי שהיה צעיר בשלב שבו החל מסע ההליכות איתו ונתפס כחסר אחריות נעשה דמות מרכזית ככל שגדל.

10.  להבין קונפליקטים ולאזנם- אם לפני עידן קייטו ככלב מזדקן התקשינו להבין אנשים שמקדישים חלק ניכר מחייהם לכלבים הרי שעתה התחלנו להבין את הרגש שכלב יכול לתפוס בחיי משפחה. לא הייתה אפשרות לאזן את הקונפליקט מלבד נשיאה מתמשכת בעול הטיפול בו. ידענו שאם לא נלך עד הסוף בשעת זקנתו לא נחוש טוב עם הפרויקט הזה. לכן היו מספר ימים שבהם קייטו סבל כאבים עד שהבנו שאין באופציה של הרדמה בחירה שלנו אלא חוסר ברירה.

רשימת סיבות לכתוב סיפור חיים

1.      להיזכר בארועים שחמקו מהבנתי דרך ארועים שזכורים בקלות.

2.      להבין איזה מעשה או החלטה הובילו למעשה הבא

3.      להיתפס על ידי מי שיתעניין בסיפורי דרך מבטי ולא רק דרך המבט של הסביבה,

4.      להבין ולהיות מובנת.

5.      ליצור חיבור בין סגנון החיים בזמן הכתיבה לבין האני הפנימי שלי.

6.      להכין את עצמי הכותבת למצבי מעבר הצפויים לי.

7.      להעביר מסרים לדור הבא,

8.      לעבד את זהותי המקצועית ולראות את עצמי בהקשרים מקצועיים,

9.      להבין את יחסי ליחסים חברתיים, משפחתיים ואישיים.

10.  להבין קונפליקטים ולאזנם

סיפורי חיים והאטת קצב החיים

סיפור חיים מבוסס על חוויות אישיות ומתמקד בתולדותיו של היחיד. בדרך כלל הסיפור מתחיל עוד בטרם הולדתו של גיבור הסיפור, משום שבאופן טבעי הוא חושף גם רבדים מחייהם של ההורים, של הסבים ולעתים אף מחייהם של דורות קודמים אף יותר.

הנטייה המחשבתית לשכוח ולהמשיך הלאה עקב קצב החיים המודרניים מונעת מאיתנו להיעצר ולהבין כיצד הגענו אל המקום שבו אנחנו נמצאים היום. מהי הדרך שעשינו הן במעשים והן בחשיבה.

החקירה של הדרך שעשינו ושעשו קודמנו יכולה לספר לנו על עצמנו יותר משידענו ולכן יש בסיפור חיים חשיבות אישית ומשפחתית

סיבות לכתוב סיפור חיים

אנשים כותבים ביוגרפיות אישיות כדי לתעד זיכרונות מתקופת הילדות, הבחרות והבגרות, כדי לתעד מורשת משפחתית, מורשת קרב ואירועים דרמטיים. בעזרת 'תיעוד תולדות חיים' הם מעלים על הכתב סיפורי חיים מרגשים שחוו, חיים שטולטלו בין ימי סערה וריגוש לבין חיי שגרה ונחת. זוהי גם הזדמנות לספר על הישגים מקצועיים ואישיים.
כתיבת ספר היא דרך להנציח הורים, בני משפחה, חברים לדרך, וכן ארגונים - ולשמר את המידע למען הדורות הבאים.

גאודי וסיפורי האישי

תמונה שלי שצולמה לפני שמונה שנים בברצלונה על רקע יצירות של גאודי
הסיפור שמאחורי התמונה יכול להיות הרושם שהיצירות של גאודי עשה עד כדי רצון ליצור חיקוי של עבודותיו בביתי,
רצון שלא התממש מעולם כי לא נוסה ואפילו לא במידה חלקית.

קשה לי להבין עד היום שמה שישים בהקשר מסוים אינו ישים בהקשר אחר, זה חלק מהסיפור האישי שלי

ישנם סיפורי חיים קשים וקלים, רגשיים ואינטימיים, חיבור בין המספר לכותב הכרחי להצלחת התהליך

כתיבת סיפור חיים של אדם, טובה הן לאדם המספר והן לדור הבא. המספר חווה מחדש באמצעות הסיפור והזיכרונות חוויות מעברו ונותן להן פרספקטיבה חדשה, הדור הבא, יכול להבין באמצעות סיפור חיים את הדור המספר.
בין אם מדובר בביוגרפיה אישית.תיעוד מאורעות היסטוריים ואירועים מיוחדים בחייו של האדם. סיפור חיים של ניצולי שואה או השתתפות אחרת במהלך ההיסטוריה. סיפור אישי, משפחתי או זוגי דורש צורך באמון בין המספר לכותב והכרות אישית איש עם חולשותיו ונטיות ליבו כדי לצאת למסע הכרוך בכתיבת הסיפור.

תכונות אישיות רבות נדרשות מאיש המקצוע. מוטב שיהיה אדם רגיש וקשוב, מי שיש לו עניין באדם שמולו ובהבנת הפרטיות והגבולות הדרושים ליצירת תנאים המזמינים יכולת לספר. מובן שנדרשת יכולת כתיבה תאום צפיות בין סגנון כתיבתו של הכותב לדרישות המספר,

י