הגעגועים לאירופה היו חלק מהנרטיב הישראלי כבר בעשרות
השנים של תחילת המאה. עמוס עוז מציג ביטויים רבים לעניין זה בספרו "סיפור על
אהבה וחושך". הוא מאפיין את הגעגועים האלו במנהגים חברתיים בספרים בשיחות
ספרות ותרבות.
למרות שלא פגשתי אישית געגועים אלו אני רואה את גילומם
כיום בצורך הישראלי לנסוע.
בתמונה שהצגתי בפוסט הקודם נראית ילדה בונה איש שלג,
הארוע מצולם בישראל, סמוך לירושלים, הנהירה לירושלים והכמיהה לשלג היא בעיני עוד
סממן ישראלי של געגועים לעולם שאין לנו או לאירופה שהייתה האב טיפוס התרבותי לרבים
מבני הארץ על אף שפנו לה עורף.
נראטיב אירופה הוא חלק מסיפורים משפחתיים של משפחות
רבות בישראל ולכן הוא תופס מקום בסיפורי משפחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה