עוגת השכבות / ממה יוצרים סיפור חיים ואיך עושים זאת

הדימוי של עוגת שכבות אינו שלי, הוא שימש חוקרים רבים בתחום לימודי שפה ותרבות. דימוי עוגת השכבות מתאים לתאור התהליך של כתיבת סיפור חיים משום שהשכבות הדורשות אפייה מצויות בזכרונם של רוב האנשים. אותן יש להכין קודם להכנת הקרם או המילוי שבין השכבות האפויות.

החומר האפוי בסיפור חיים הוא המסע בין תקופות החיים, השכבה הראשונה היא לרוב מידע על התרבות שממנה באתי, (כלומר אני המספר,) הערכים שהרכיבו אותה ותנאי החיים. השכבה השנייה יכולה להמשיך את ציר הזמן בתקופות שבין גיל עשרים וחמש לגיל שישים, זוהי התקופה שרוב האנשים מתרכזים בהתפתחות מקצועית, התבססות כלכלית ובהקמת משפחה. אם השכבה השנייה תאפה כמו שתכננו תוכל השכבה השלישית לעסוק במימוש עצמי לאחר גיל שישים. אם יהיו קשיים בתהליך האפיה יהיה צורך לבחון בשכבה השלישית מדוע הדברים לא צלחו כמתוכנן בשלב השכבה השנייה, גילאי 25 עד שישים.

אז ממה עשוי המילוי? או הקרם תשאל כל אופה טובה. הקרם יכול להיות כולו תובנות, רפלקציה על רפלקציה. הוא יכול להתייחס לעצמי בתחום היחיד ברמה הרגשית וליחסיי הזוגיים. ביחידים או בזוגות אנחנו מבטאים עצמנו אחרת וכל אף בחיי החברה. ראיונות עם אנשי משפחה כמו ילדים בוגרים המשתתפים בהסתכלותם על חיי הוריהם יכולים לעבות את הקרם בין אם מבטם שונה משל הוריהם ובין אם דומה,

עיבוד של חוויות אישיות יוצאות דופן, התבוננות בדמויות מכוננות ידועות ומחשבות על דמויות מכוננות פרטיות כמו דמויות משפחתיות, מורים, מדריכים בתנועה וכו, הם סוג אחר של עיבוי. שאלות שיציג בעל הסיפור לכותב יכולות גם הן לעבות את הקרם.

כפי שהיה צפוי הכתיבה התחילה מקטעים שהרצף שלהם כרונולוגי ואחר כך התפתחה לרצף שאינו בהכרח בזמן, שעיקרו יכולת להתבונן, לשקול מחדש. הקטעים מצטרפיפ תמיד משום שהם עוסקים באדם אחד. כל זה מתאים לאלו המעוניינים ליצור ספר לפי רצף סיפורי וכרונולוגי.