העיסוק ההולך וגובר ב"סיפורי חיים" וכתיבתם אינו רק טרנד. אנו נמצאים בנקודת זמן ייחודית מבחינה היסטורית וטכנולוגית. הדור המבוגר השתתף בארועים מכריעים בהיסטוריה העולמית והיהודית, בידיו סיפורים של עליות, מלחמות ותקומה. עבור רבים מהן סיפור החיים האישי אינו ייחודי. יחד עם זאת עיבוד סיפור החיים האישי שלהם יכול להיות יותר ממבט הסטורי ייחודי והצגת התרבות ממבט היסטורי. בכתיבת סיפור החיים יש חוויה שיכולה לתרום לשלמות עצמית. בין אם כספר שיישאר לדורו הבאים, בין אם דרך תיעוד וידיאו המעביר ישירות את האדם, מחוותיו ואישיותו ובין אם יהיה ארגון הסיפור אלבום משפחתי ויזואלי, דיגיטלי או מהסוג הישן. בכולם יש הזדמנות להעברת מסרים לדור הבא, להעברת מידע שהוא יותר מסיפור חיים הוא סיפור דורי, תיעוד שלם ותקשורתי ובכך עשוי להוות נכס למשפחה לדורות.
שמי סמדר נבו. אם לשלוש בנות, זוגה של....בת של... כותבת סיפורי חיים, מטפלת בשיטת פאולה הבלוג שלפניכם מתאר את ניסיוני בכתיבת סיפורי חיים ואת כתיבתי האישית. העניין שלי בתהליך כתיבת סיפור הוא לגלות את הסמוי ולהדגיש את הגלוי. הקושי לספר על עצמי מוכר לי מחיי, כשאני מראיינת אנשים כדי לכתוב את סיפור חייהם אני מרגישה שהתקרבות לחייהם משחררת אותי ואותם להבין מחדש מה חשוב ומה לא חשוב בחיים באשר הם. כתיבת סיפורים שלי ושל אחרים גילתה לי דרך תקשורת מיוחדת
יום חמישי, 14 באוגוסט 2014
תיעוד "סיפור חיים" כראי ההיסטוריה וכחלק מתרומה חברתית תרבותית ומשפחתית
תוויות:
"סיפור חיים" מסרים,
ארכיון,
ארץ ישראל,
הסטוריה,
העברה בין דורית,
משמעויות תרבותיות,
סיפור בינדורי,
תאור הסטורי
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה