הגעגועים לארופה היו חלק מהנארטיב הישראלי כבר בעשרות
השנים של תחילת המאה. עמוס עוז מציג ביטויים רבים לעניין זה בספרו "סיפור על
אהבה וחושך". הוא מאפיין את הגעגועים האלו במנהגים חברתיים כמו תאורי שיחות
על ספרות ותרבות החוזרים בספריו.
למרות שלא פגשתי אישית געגועים אלו אני רואה את גילומם
כיום בצורך הישראלי לנסוע.
בגיליון ה"ארץ" של ראש השנה מובאים תאורי מצבים של עולים ויורדים, אלו שטוב להם בארץ ואלו שבחרו לחיות בחו"ל. זה אינו נושא חדש. מבחינת נקודת המבט של סיפורי חיים יכולות בחירות כאלו להעיד על נראטיב של עם.
במדינות אחרות הבחירה לחיות בארץ שבה נולדת אינה נושא קיומי כמו עבור יהודים וישראלים. ה"געגועים לאירופה" הם בעצם סעיף אחד בקבוצת הנראטיבים של העם היהודי והחיים בישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה