אני הח"מ נולדתי בשנת 1904 בירושלים הורי-
מר אבי המנוח משה שלמה סיקרון גם כן יליד ירושלים היה גם כן יליד ירושלים היה הבן
הבכור של הסבא שלי ר' אברהם סיקרון יליד ירושלים- ועד כמה ששמעתי בהיותי ילד
שהוריו עלו ארצה מצפן אפריקה דרך מצרים- בה נשאה חלק מהמשפחה. ימי ילדותי הראשונים
היו בעיר העתיקה ברח' חברון מול הסראיה משרד ממשלתי מתקופה התורכית. החצרות בהן
גרנו עם שכנים ערבים. היו לפי אותם הזמנים-
בצורה שבכל חצר גרו עשרות משפחות- ולכל משפחה היה חדר גדול יחסית. מטבח קטן בחצר
עם שאר השכנים וחדר שרותים משותף לכל הדיירים, בתי כנסיות לא חסרו בתוך הסביבה
הנ"ל והעיקר קרבת המקומות לכותל
המערבי- שהיה משמש לנו כתחליף לביה"כנס לעתים קרובות- חדר ללימוד עם רב או
חכם כמובן שאנו לא שמנו לב לכל מיני נוחיות, אשר נדרשים לחינוך- שעות הלימודים
מבוקר משעה מוקדמת ועד שעה מאוחרת בערב. כשמלאו לי 6 שנים עברתי לבי"ס של
תלמוד תורה לעדה הספרדית בו היו כיתות מסודרות עם מורים מקצועיים לכל ענף-
במקצועות תורה תלמוד וגם בשפה זרה ערבית. כמובן חשבון ובתקופה האחרונה היה לנו
מורה לידיעת הארץ אשר מידי פעם יצאנו לטיולים להכיר את העיר ירושלים בה היינו גרים. כעבור 3 שנים
עברתי לבי"ס יותר גבוה זהו בי"ס דורש ציון ברמה גבוהה בכל שטחי הלימוד
עם מורים יותר מעולים ואפילו שעה אחת בשבוע של שיעור בטורקית.
והנה הגיעה שנת 1914 ואז מלאו לי 10 שנים באה
הגזרה של גלות מהארץ כי אנו היינו בעלי נתינות זרה- צרפתית – ולפי החוק עם פרוץ
המלחמה העולמית בין צרפת וטורקיה- נאלצים היינו לעזוב את הארץ- יצאנו עם צרור
חפצים דרך נמל יפו עם תלאות מרובות עד שעלינו לאניה – הנסיעה היתה לאלכסנדריה ומשכה שבוע שלם עם טלטולים עזים-
ובמספר גדול של נוסעים פי כמה מיכולת קיבול האניה – באלכסנדריה עברנו למחנה פליטים
שפעם היה מיועד למחסן לחבילות צמר גפן- היות ולפי
כל הדעות המלחמה צריכה היתה להסתיים תוך שלשה חדשים- אולם
נמשכה הרבה יותר ואז נאלצו לפתוח לנו בתי ספר ומרפאות וכל הדרוש וגם בית
כנסת ובי"ח. רמת הלימודים בבית הספר
לא היתה מהגבוהות וכעבור שנתים
בשבתנו בגולה- עברתי לבי"ס עברי גם
כן של גולים על רמה הרבה יותר גבוהה – זהו בי"ס תיכון עם מורים מעולים ומנהל
ידוע ד"ר בוגרשוב. בתכנית הלימודים שכללה בין היתר צרפתית אנגלית ושאר המקצועות המתאימים לבי"ס
תיכון. בתום חמש שנים לשבתנו בגולה נסתימה המלחמה ואז חזרנו לארץ ברכבת דרך קנטרה
בדוחק גדול ובנסיעה אטית שנמשכה קרוב לשני ימים סוף סוף הגענו ארצה לאותן החצרות שגרנו בהן לפני כן. השנה היתה 1919 ואנו
שומעים על הצהרת בלפור להקמת בית לאומי
בישראל – ומאותו יום התחילו המאורעות להתרחש בהתחלה במקומות המרוחקים מהיישוב-
ולאט לאט התקרבו גם אלינו. ימים קשים עברו עלינו במיוחד 1921 התחילו המאורעות
להתפשט יותר ואז לא היתה ברירה – נאלצנו לעזוב את העיר העתיקה ועברנו לגור בשכונת
זכרון טוביה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה