מערכת היחסים בין כותב סיפורי חיים למספר

המשימה המורכבת של כתיבת סיפור חיים של אדם אחד עבור אדם אחר המספר את סיפורו כרוכה ביצירת מערכת יחסים. ההבנות ביחס לחלוקת התפקידים, גמישות ויכולת להבין שספר הוא תוצר של טיוטות רבות הן חשובות ביותר.

המושג "כימיה" ההכרחי כל כך בין הכותב לאדם שמספר את סיפור חייו אומר הכול ולא כלום גם יחד..מערכת היחסים הנרקמת בין הכותב לאדם שסיפור חייו נכתב צריכה להתבסס על אמון. אמון כזה לא נרכש ביום אחד.

בחלק מהמצבים נכנס המספר למצב שבו הוא מרגיש חשוף. עולמו הפנימי, כאבו וצערו יוצאים מתחומו ומשליטתו. תפקידו של כותב סיפור החיים הוא לאפשר למספר בין השאר לחוש מוגן, עליו להיות אמין לחוויה של מישהו אחר ולחוות את הסיפור מנקודת מבטו של המספר. תפקידו להבין את נקודת המבט של המספר וביכולתו להציע לאחר זמן להוסיף מבט על המבט שכבר קיים בסיפור אך לא לנסות לעצבו בתהליך ההקשבה אליו בפעם הראשונה.

ומה לגבי מצבו של כותב סיפור החיים?

מובן שאינו יכול לכתוב טיוטות ללא הגבלה, להיות מכיל עד אין סוף וחסר אינטרס אישי.

לשם כך מומלץ ליצור חוזה בטרם התחלת העבודה, החוזה יכול להוות סוג של הכרות.

מעבר להגדרה כמה טיוטות כולל התשלום?, כמה עמודים יכלול הספר? האם ההתקדמות בכתיבה של פרק ב היא רק לאחר שאושרה הטיוטה לפרק א? וכו

חשוב שכותב הספר יהיה חופשי במידה סבירה לסיים את החוזה אם הגבולות של עמידה בתנאי החוזה הולכים ומטשטשים, הן ביחס לדרישות מזמין הספר, המספר ואם ביחס להרגשתו של הכותב מהי יכולתו לתת את המצופה ממנו כאשר הציפייה משתנה.