סיפור חיים כדרך להכרות עם יחסים במשפחה

במסגרת לימודי "הנחיית משפחה" במכון מעגלים נפגשתי מחדש עם התבוננות בי ובמשפחתי דרך כתיבה. הצורך או החובה לכתוב תגובה לשיעורים במעגלים שעסקו בעקרונות ביחסי משפחה פתח צוהר חדש בתפקידיי המשפחתיים וביחסיי עם בני משפחתי. חזרתי להיות בת מנקודת מבט חדשה, לשאול את עצמי שאלות על תפקידי כאם וכאישה, התמודדתי מחדש עם השאלה עד כמה אני אדם לעצמי במשפחתי.

אדם הנכון להיכנס לסוג התבוננות דומה על חייו ויחסיו עם העולם יכול לכתוב סיפור חיים ללא ארועים מעניינים במיוחד או ארועים שנוגעים להסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל.

בכל משפחה מצוי סיפור, גם במשפחות שחייהן התנהלו ללא מהמורות מיוחדות. הבנת עקרונות היחסים בין בני משפחה היא סיפור לעצמו, סיפור שווה לכל הדעות. 

התאמה ואי התאמה כחלק מסיפור חיים

אחד הנושאים שמעטים רוצים לחשוב עליהם בתכנון סיפור חיים קשורים באי התאמה בין היחיד לציפיות הסביבה. אי התאמה כזו היא תופעה הרווחת בישראל. במדינה שחלק מתהליך ההתהוות נבנה על תרבות היחד נתפסו שונות או מיוחדות באופן לא חיובי. הדברים עברו שינוי מסוים. קל יותר להיזכר בחויות כאלו כחלק מארועים שעיצבו את סיפור החיים.

למרות שרוב האנשים נוטים לעסוק בצדדים היפים של זכרונותיהם עולה לא פעם הצורך לעלות נושאים וחויות שהיו קשים למספרם.

חלק מהמצבים אבדו מחשיבותם האישית אך עצם סיפורם נותן לקוראים מבט חדש על המספר ועל הסביבה והתקופה בה התפתח.

חויה אישית הנוגעת בהיסטוריה הישראלית או בהיסטוריה של עם ישראל והופעתה בסיפור החיים

כתיבת סיפור חיים כמו נושאים אחרים יכולה להיכתב מנקודות מבט שונות ורבות. אנשים לא מעטים אינם מסתפקים בסיפור פרטי שבו האדם נמצא במרכז הסיפור. נגיעות של חייהם בהיסטוריה נותנות לדעתם טעם משמעותי יותר לסיפורם. אנשים רבים בישראל יש חוויות שההיסטוריה של עם ישראל או ארץ ישראל נוגעת בהן. רוב הגברים השתתפו במלחמות עם ישראל, אנשים לא מעטים עברו טראומות הקשורות במלחמות בדרך זו או אחרת, השואה שהיא נושא רגיש בסיפורים אישיים מסופרת כבר לא רק מנקודת מבט של ניצולים, חוויות הדור השני כילדים שזורות בתרבות הישראלית.

מנקודת מבט כזו מוטב שאדם המתלבט אם סיפורו ראוי להיכתב ישאל את עצמו על זכרונות מארועים כאלו. אין הכונה לחשיבות תפקידו בארוע אלא ליכולת ההתבוננות בארוע מנקודת מבטו כיום והשפעתה על חייו.

הקול האישי וביטויו בסיפור חיים

אחת מנקודות המפנה בחיי הייתה כאשר פגשתי בזמן שהות בארה"ב אישה ששמה קתרין שליק נואי. קתרין הייתה מורה וחברת צוות באוניברסיטה שנקראת Seattle University.

בשיעוריה של קתרין התבקשנו לכתוב תגובה מדי שיעור למשהו שחווינו או הקדשנו לו מחשבה במהלך השיעור.

הצורך או החובה לכתוב תגובה גילו לי סוג חדש של הוראה, כולנו היינו מורים בזהותנו ובניסיוננו המקצועי ונעשנו תלמידים בכיתתה. תלמידים שאוהבים ללמוד. הלימודים עם קתרין היו לחוויה מסיבות רבות, החשובה שבהן הייתה היכולת שזומנה לי להשמיע את קולי האישי.

בעיני כוחה של הכתיבה נמצא באפשרות לבטא את הקול האישי של האדם הכותב, יכולתו להחליט מתי הוא רוצה להשמיע את קולו שמורה לו משום שהכתוב יכול להיות בשימוש בעיתוי המתאים למשמיעו. כתיבה היא בין השאר שהות שאדם לוקח לעצמו למרווח בין הבעת עצמו לבין השמעת עצמו.

פעמים רבות יש לפרט אי בהירות לגבי קולו, האמירות שהוא רוצה לייצג, הסיפורים שהוא מוכן לחשוף וההבנות שנפתחות לו דרך כתיבה בשלבים האחרונים, כולם אבני דרך לגילוי קולו האישי.

קטע מסיפור חיים

אמא הייתה אמנית בנפשה ותמיד עסקה בסוג של אומנות כלשהי,  בשבילי זה היה דבר ברור , מעין דרך חיים, תמיד יצרנו בבית , בכיתות הנמוכות הכי אהבתי את שיעורי המלאכה, ואחר  כך בתיכון הלכתי למגמת אומנות, בעצם זה היה כמעט הנושא היחיד  שנבחנתי בו בבגרויות . על פניו, זה נשמע כמו סיפור די רגיל, מסלול מוכר שכמעט כל בן קיבוץ עובר, אבל בדרך הזו עברתי עוד המון רגעים, תקופות שלמות שבהן נאבקתי יחד עם אימא על החיים שלה, נאבקתי על עצמי, על השפיות שלי, על החיים שלי, בסיפור האישי שלי, שאני קוראת לו "סיפור חיים פרטי", אני מספרת על כל מיני זיכרונות שהיו לי מהילדות 

סיפור חיים ככלי לעיבוד מקצועי

בסיפור החיים טמונים וארוזים מכלול הרעיונות שמתוכם בחר אדם בתחומו ומתוכם יצא לעשייה המקצועית. סיפור חייו מאפשר לכל אדם לתת משמעות לכוונות המקצועיות ולארגנן בכלי תקשורתי אשר יוכל בהמשך לתמוך בחשיבתו בהקשרים מקצועיים בין אם דרך ארגון אירועים למבנה סיפורי ובין בדרכים אחרות. החוקרים השונים מסכימים שסיפורים שעיקרם בזהות המקצוע והקול האישי מכילים את כל מרכיבי הידע המעשי של עבודתו של היחיד . 

קטע מסיפור חיים

   כשעליתי לחטה"ב מביה"ס היסודי חילקו אותנו להקבצות במקצוע האנגלית. עשו לנו מבחן שעל פיו נקבעה החלוקה להקבצה א והקבצה ב. מקצוע האנגלית הינו אחד המקצועות שאהבתי ביותר מהשנה הראשונה שהתחלתי ללמוד אותו בבית הספר היסודי. לכן, ציפיתי שלא תהיה כל בעיה בנושא ושאעבור את מבחן ההקבצות ביתר קלות. באותה שנה ראשונה בחטה"ב לרב תלמידי הכיתה היה קשה להסתגל למעבר מביה"ס היסודי לחטה"ב בין אם מדובר ברקע חברתי או לימודי חדש שאליו יש להסתגל.

    יום התוצאות שבו הקריאו את שמות התלמידים שיהיו בהקבצה א ובהקבצה ב הגיע.

כאשר הקריאו את רשימת השמות של הקבצה א ולא קראו בשמי הופתעתי מאוד, אך חיכיתי בסבלנות בתקוה שהשם שלי לא יופיע גם ברשימת התלמידים אשר יהיו בהקבצה ב. לאכזבתי הרבה שמי הוזכר שם. המורה שהיתה אמורה ללמד בהקבצה ב היתה אהובה עליי יותר מכל שאר המורים בביה"ס ולכן מצאתי נחמה בכך שאשאר ללמוד איתה. היא היתה נאה וכריזמטית, רהוטה ומקצועית, אנושית ובעלת חוש הומור. שמה הוא זהבית והיא גם היתה המורה שלימדה את כלל הכיתה עד לחלוקה להקבצות.

   באותו יום שקיבלתי את הבשורה המאכזבת, ניגשתי אליה ביאוש ושאלתי אותה אם חלה טעות ואיך יכול להיות שאני מופיעה בהקבצה ב?! היא התייחסה אל העניין ברצינות רבה ואמרה שגם היא מופתעת מכך היות והיא ערה ליכולות שלי במקצוע אך לאור העובדה שלא הצלחתי לעבור את הציון המבוקש לשם השתבצות בהקבצה א, לא אוכל להשתבץ שם כרגע.

עם זאת, היא הוסיפה ואמרה שאני חייבת לעשות את המירב על מנת להוכיח את האמת, כלומר, שאני ראוייה לשבת בהקבצה א באנגלית ועליי לנסות לעלות להקבצה א במהרה.

בנוסף, היא הבטיחה שהיא תסייע לי להגשים את היעד הזה שאליו שתינו שאפנו להגיע.

   יש לציין שזהבית שאפה תמיד לקדם את תלמידיה ואף להראות שרמתם היא הטובה ביותר כל עוד הם נמצאים במסגרת ההוראה שלה. היא דגלה בדיעה שלכל תלמיד יש יכולת ופוטנציאל וכאשר הם משתקפים בשטח הדבר מעיד גם על הוראה טובה. אף מורה עד לפני אותו יום ולאחריו לא הצליחה להחדיר בי מוטיבציה כשם שהיא הצליחה לעשות. ואכן, לאחר

כחודש מאותו היום שנודע לי כי אני בהקבצה ב באנגלית, עליתי להקבצה א בציון שעבר כמה תלמידים שהיו בהקבצה א ושובצו שם מלכתחילה.

   באותו החודש השקעתי את כל כולי. למדתי למבחנים באנגלית יותר מלכל מבחן במקצוע אחר אע"פ שהרגשתי שזה המקצוע שבו אני הכי שולטת. היעד הושג! עליתי הקבצה! חשתי גאווה כפולה ומכופלת לאור העובדה שהוכחתי לכולם את "האמת" כפי שכינתה זאת מורתי. הצלחתי להראות לכולם שאני באמת טובה במה שאני יודעת שאני טובה ואף יותר ממה שהצטייר על פני השטח לראשונה.

   אני חייבת למורה שלי תודה מיוחדת משום שכיום אני לומדת באוניברסיטה לתואר ראשון בהוראה ואנגלית. במודע או שלא במודע אני חושבת שלאותה מורה יש השפעה מסויימת על ההחלטה שלי בבחירת המקצוע שבחרתי ללמוד. אותו אירוע מציין איזו שהיא נקודת מפנה בחיי הלימודיים. ברבות הזמן במהלך לימודי במסגרת האוניברסיטאית פגשתי במורה זהבית במפתיע. מאוחר יותר הסתבר לי שהיא גם אמורה ללמד אותי קורס בלימודי השנה הראשונה שלי באוניברסיטה. מבחינתי היתה זו סגירת מעגל אירונית באופייה. זאת משום שבחרתי ללמוד אנגלית והוראה באוניברסיטה אולי בהשפעתה ואולי לא, ומאותו מקרה בחטה"ב ועד לרגע שבו פגשתי בה באוניברסיטה היתה השתלשלות מקרים מעניינת.

אותה מורה השתנתה מעט וסביר להניח שגם אני השתניתי אך רוח ההוראה שלה שכל כך

    אופיינית לה אשר גרמה לי להעריץ אותה, עדיין נשארה.

סיפור משפחתי

בין התת ז'אנרים של סיפור חיים מצוי סיפור משפחתי. מאחר שאין צורך לעצב כללים מוגדרים במסגרת הז'אנר סיפור חיים אציג מקצת מניסיוני בתחום.

במשפחות רבות יש רצף היסטורי וכרונולוגי של התפתחות השבט בהקבלה להתפתחויות אחרות. לדוגמה תהליכים היסטוריים, התקדמות כלכלית משותפת. באחרות יש ארועים שהפנו בני משפחה שונים למקומות חדשים. במקרה האחרון יש צורך למצוא מכנה משותף בתחום תרבותי או ליצור מבנה המפריד בין העלילה לדמויות.

לצורך הבחנה במכנים משותפים בתחום התרבותי הכנתי שאלון בתהליך כתיבת סיפור חיים השאלון התאים לצורך לשלב בני עשרה בהצגת הדמויות שהקימו את המשפחה.

השקפת עולם ומעברים תרבותיים כחלק מסיפור חיים

נושא מעניין שחוזר בכתיבת סיפור חיים הוא מעבר תרבותי, במצבי מעבר תרבותי נעשים אנשים רבים מודעים 

לתרבות שחיו בה ובמיוחד לערכים שקיבלו כ"מובן מאליו", היכולת להשוות בין תרבויות או לראות סגנון חשיבה אישי כתוצר תרבותי מסייע לאדם לחדד לעצמו את השקפת עולמו. השקפת עולם היא חלק בלתי נפרד מכתיבת סיפור חיים

דברים שכתבה סטודנטית בחוג לחינוך במסגרת סדנת כתיבה. הדברים מתארים מעבר זהות בין קבוצות שייכות, קבוצת "עולים מרוסיה" וקבוצת "ישראלים" כמה שנים לאחר עלייה מרוסיה בגיל ההתבגרות:

"אומרים שאינטואיטיבית, אדם שקם מכסא אחד ומתכוון לעבור לכסא אחר- המחשבה הראשונה שנכרת במוחו היא האם הוא מוכן לוותר על מושבו הקודם.

ההחלטה שקבלתי לקום מהכסא הקודם, אם כל ההחלטיות שבאמצעותה היא נעשתה,  צפה ועולה לנגד עייני מפעם לפעם, ועמוק בפנים הייתי רוצה ששני הכסאות יתלכדו ויתמזגו לספסל אחד המשלב את היתרונות של שני הכסאות. "

קונפליקטים נשיים בסיפורי חיים

נושא שחוזר פעמים רבות בכתיבת סיפורי חיים של נשים הוא קונפליקט בין גידול ילדים לבין פיתוח קריירה.

ההגדרה בויקיפדיה למילה מגדר מדגימה עד כמה התפיסה המסורתית של התפקיד הנשי לפיו מקומן בבית ובמשפחה קודמת לכל הגדרה אחרת גם במאה ה21. 

ההגדרה היא: "נשים נתפסות בחברה כמזוהות עם המרחב הפרטי (בית, ילדים, משפחה) והגברים עם המרחב הציבורי (עבודה, פוליטיקה, מסחר). בהתאם לכך נשים אמורות להיות מונעות מרגש לעומת גברים שאמורים להיות מונעים מהגיון."

בסיפורי חיים של נשים שהקונפליקט מאחוריהן עקב גילן ניתן למצוא תאורים מורחבים יותר של החוויות המוצלחות בשדה העבודה ופחות עיסוק ביחסי משפחה. 

תפקידים במשפחה וסיפור חיים

אחת הדוגמאות לנושא שחוזר בסיפורי חיים באופן בלתי מתוכנן הוא מקום האדם במשפחת המוצא שלו:

שילוב בין מיקום במשפחה לפי סדר הלידה, המגדר ויחסי ההורים היה בעיני מתכון בטוח לעוגה הקרויה תפקידים במשפחה. במשפחות שאני קרובה אליהן ראיתי פעמים רבות את חלוקת התפקידים שהועברה לילדים כקשורה במקומם בסדר לידתם במשפחה, במינם ובעמדות לא מודעות של הורים. התקוממתי בלי לבטא זאת כאשר חברותי החכמות וטובות המעש האמינו שהבן במשפחה חכם ומבריק יותר מהבנות. מקרים שבהם ראיתי צמצום באפשרויות הנוכחות של ילד שלישי במשפחה ללא קשר לג'נדר רבו בסביבתי ככל שנעשיתי מודעת לתופעה. אני נוטה להאמין שבמשפחות שהתברכו בבנים בלבד או בבנות בלבד נעשה פחות נזק. הדימויים על חלוקת תפקידים בין המינים יכולים שלא להיות מוטבעים הלכה למעשה בתפקודי היום יום בשלבי הילדות.

תהליך כתיבת סיפור חיים

שלבים בתהליך כתיבת סיפור חיים

 

ראיונות עם:

o       מספר הסיפור,

o       דמויות מרכזיות בחייו בהווה

o       ראיונות עם דמויות מכוננות בהווה

כתיבת טיוטה ראשונה

o       איסוף מידע על דמויות מכוננות עבור המספר בעבר

o       קבלת הערות מהמספר ביחס לסיפורו

o       השלמת ראיונות עם יש צורך להענות באמצעותם להערותיו

כתיבת טיוטה שנייה

o       ראיונות על חלקים בטיוטה השנייה שניתנים להרחבה

o       התבוננות משותפת ומחודשת של המראינת והכותבת עם מספר הסיפור על מקומות שנכתב בהם מידע הקשור בתפניות בחיים או בארועים מכוננים

כתיבת טיוטה שלישית

o       טיוטה זו תיכתב על בסיס ביקורת של המספר על הטיוטה השנייה

o       שילוב הראיונות עם הדמויות המרכזיות בחייו בהווה בטיוטה זו

o       קבלת ביקורת מהדמויות שסיפורן שולב בספר

כתיבת טיוטה רביעית

o       ארגון סדר הארועים והכנת תוכן עניינים

o       בדיקת אפשרויות לשלב נושאים שלא עלו עד כה

הכנת נוסח סופי

תגובה ליומנה של אתי הילסום

מבחינה עובדתית הילסום התחילה לכתוב את יומנה כשהולנד היתה כבר תחת הכיבוש הגרמני, ועם כניעתה של הולנד ב 1940 כבר החלו הגרמנים בתהליך בידוד היהודים, אך המאורעותהחיצוניים הללו אינם חודרים ליומן אלא בדרך אגבית לגמרי. כך למשל, פוגש הקורא לראשונה בעובדות החיצונית הללו ביומן ברישום אקראי וחטוף בעמ' 24: "יום שבת 14 ביוני 7 בערב: ושוב מעצרים, טרור, מחנות ריכוז, היעלמות שרירותית של אבות, אחיות ואחים". אך מיד חוזרת הילסום לשאלות החיים הגדולות שמטרידות אותה.

אפילו ברגע האחרון בו יכלה עדיין הילסום לומר משהו לעולם המטורף הזה בו אנו חיים, כאשר היא וכל משפחתה הועלו יחד לקרון הרכבת לאושוויץ, הצליחה אתי להשליך מהרכבת גלוייה - שנמצאה מאוחר יותר על ידי אחד האיכרים שעבר במקום - ובה כתבה: "יצאנו מהמחנה בשירה".

אפשר אפוא לומר שיומן זה, כל כולו, הוא עיבוד מורחב של תפיסת עולמה של אתי הילסום שבתמציתה אומרת משפט אחרון זה: "חייתי כאן ויצאתי מכאן בשירה".  

יומנה של אתי הוא יומן אישי מאוד, שניכר היטב כי מלכתחילה כלל לא עלה על דעתה של הילסום שאיש מלבדה יקרא בו.

ההחלטה להוציא את היומן הזה מרשות היחיד שלה גמלה כנראה בליבה כאשר הבינה במחנה וסטרבורק כי קיצה קרוב והיא הגיעה - בצדק רב - למסקנה שהדורות הבאים יוכלו למצוא עניין ברשימות האישיות הללו.

הילסום מסרה את היומן לחברתה מריה טאונזינג, וביקשה ממנה שתעבירו לסופר ההולנדי היחיד שהכירה קלאס סמליק. סמליק לא מצא מו"ל שיסכים לפרסם יומן זה, עד שבשנת 1980 הציע בנו למו"ל ההולנדי חארלנדט לעיין בו והוא הוציא אותו לאור לראשונה בשנת 1982. המו"ל מעיר ב"אחרית דבר" המצורפת למהדורה זו כי עד שנת 1985 כבר הופיעו בהולנד בלבד 15 מהדורות של הספר, והוא תורגם לשפות רבות מאוד, הואיל ונודע לו ביקוש רב בכל רחבי העולם.

גלגול הדברים המוזר הזה ללא ספק איננו מקרי.

המשפט הבולט בקטע זה בהקשרו לכתיבת סיפור חיים הוא

היא הגיעה - בצדק רב - למסקנה שהדורות הבאים יוכלו למצוא עניין ברשימות האישיות הללו.

זוהי אחת הסיבות הרווחות לחשיבותו של כתיבת סיפור חיים

*

בין יומן לסיפור חיים

לצאת מן העולם בשירה – חייה ומותה של אתי הילסום/ אדמיאל קוסמן

אסתר (אתי) הילסום נולדה בשנת 1914 למשפחה יהודית הולנדית משכילה ומתבוללת בעיר מידלבורג. אביה של אתי היה מרצה וחוקר של העולם הקלאסי, ואימה היתה בת למשפחה יהודית שהיגרה להולנד מרוסיה. באותן שנים שהנאצים עלו לשלטון בגרמניה השכנה, אתי היתה שקועה במסעות של חיפוש עצמי, ואף סיימה לימודי משפטים.

במרץ 1941, מיד לאחר שהנאצים פלשו להולנד אתי החלה לכתוב יומן. יומן זה ששרד לאחר המלחמה הפך בעיני רבים לספר מופת, שממנו ניכרת בבירור ראייה רוחנית מיוחדת במינה. ביולי 1942 בחרה אתי להצטרף למחנה ווסטרברוק שבצפון הולנד כדי לסייע ליהודים שהיו כלואים שם, אף שיכלה להתחמק מסיבות שונות מלהיכלא יחד עם בני משפחתה. במחנה זה רוכזו יהודי הולנד שנשלחו על ידי הנאצים לאושוויץ. אתי נרצחה שנה לאחר מכן, באושוויץ, בהיותה בת 29.

אנו יודעים עליה היום רק משום שכתשעה חודשים לאחר הפלישה הגרמנית להולנד החלה אתי לכתוב יומן אישי ששרד, למזלנו הרב. היומן תורגם לעברית על ידי שולמית במברגר וראה אור כמה פעמים (מהדורה אחרונה יצאה ב"כתר" 2002, תחת הכותר: "השמיים שבתוכי: יומנה של אתי הילסום").

מן היומן עולה שאתי נקלעה למהומה הנוראית של מלחמת העולם השנייה כשהיא עדיין בשלב חיפושים ובירורים בכל הנושאים הגדולים של החיים: אהבה, אלוהים, מיניות.

אהרן אפלפלד, בהקדמה לספר, מציין זהו יומן יוצא דופן במיוחד, משום שהשואה נתפסת בדרך כלל, ברוב העדויות המוכרות כרגע של התרוקנות האור האלוהי מן העולם, אך אצל אתי הילסום דווקא רגעי המצוקה הללו הם רגעים של התעלות רוחנית. מבחינתה המוות, התנאטוס, איננו אלא עוד מאורע בחיי האדם שניתן לחוות אותו בעוצמה רליגיוזית גדולה בדיוק כמו רגעי היופי והארוס הממלאים את המציאות.

ההבדל בין יומן לסיפור חיים נע בין מה שנכתב בהווה למה שנכתב ביחס לעבר, כשכותבים בהווה עולה הסיכוי להקפיד בתחום העובדות, זאת לעומת הכתיבה מנקודת מבט המסתכלת לאחור. לעומת זאת לכותב בהווה חסרה הפרספקטיבה שיכולה להיות לכותב על העבר.

יש ספורי חיים המאחדים הווה ועבר בנקודת ההסתכלות שלהם, הם דורשים לעתים שינויים רבים במהלך הכתיבה והכותב או המספר נתרם בתהליך המאחד שלבים שונים בחייו

הנראטיב כז'אנר חדש

כתיבת סיפורי חיים על ידי אנשים מפורסמים, בעלי סיפור חיים מיוחד או יכולת סיפורית טובה מוכרת בספרות מזה שנים רבות כז'אנר הקרוי אוטוביוגרפיה. כתיבת סיפורי חיים ממבט אחר בין אם באופן עצמאי או ע"י הפקת ראיונות, כתיבתם וניתוחם היו לז'אנר חדש, הנרטיב, ההולך ותופס תאוצה למטרות של מחקר, תיעוד, טיפול ולתיעוד והבנה של התפתחות מקצועית בתחומים שונים וגם בחינוך

הקורא והמספר כדיאלוג בכתיבת סיפור חיים

יש המדגימים סיפור חיים כמו עוגת שכבות ויש שחושבים על עוגה בחושה. במקרה של עוגת שכבות נוצרת בניה של הסיפור לפי פרקי זמן ובאופן כרונולוגי, במקרה של עוגה בחושה התוצאה הסופית היא העיקר, כלומר מתחילים במצבו של האדם בזמן שהוא מספר את סיפורו ובוחנים תוך כדי ראיונות מהם החלקים הטעימים יותר, כלומר המעניינים לאכילה ומהם החלקים שלא יעניינו כל קורא באשר הוא. בשני המקרים חושבים על הקורא ולא רק על המספר.

קטע מעבודת סמינריון בחוג לחינוך שכללה כתיבת סיפור חיים

סיכום ורפלקציה, היום כשאני קוראת את התחנות ומסתכלת לאחור, אני רואה את הדרך שעברתי ואני יודעת שהדרך הזו גם אם לא הייתה פשוטה וקצרה זו הייתה הדרך הנכונה. אין לי ספק שהכתיבה תרמה לארגון המחשבות, וליכולת להסתכל ולבחון את כל מה שעברתי עד כה, לפעמים נדמה לי שעברתי כל-כך הרבה דברים עד עכשיו שאם לא הייתי כותבת אותם כמו שכתבתי הם היו מתפוגגים להם ונשכחים עם הזמן, כל מה שכתבתי עד כה נכנס למן 'חלון' כזה כמו בתוכנת החלונות של מייקרוסופט, חלון שתמיד אפשר לפתוח והכל יהיה מאורגן ומסודר בו, ותמיד אפשר יהיה להוסיף עוד חלונות .

חויה וזיכרונה בתחילת סיפור החיים

הסיפור האישי מתחיל בזיכרון או חויה שהכותב רוצה להכיר באמצעות הכתיבה ולהעמיק בפנים השונות שיש בה. מקצת מזכרונות הילדות מבוססים על קצה קצהו של גרעין אמת ואחרים מפתחים פרט ויזואלי או דמיון לגבי פרט כזה. הקשר שבין המציאות לסיפור אינו העיקר, זיכרונות הם הבסיס הנוח ביותר לאיתור תכנים המעסיקים את הכותב/ת והפנייה אליהם היא קודם לכל מעצם היותם חלק בלתי נפרד מעולמו של הכותב. זכרונות שבים ועולים ככל שנותנים להם פתח ובהיותם כאלו יש להם כוח חיות שונה מסיפור דמיוני, הם מקבלים פנים שונות בקלות יתרה במיוחד בהשואה לתכנים שאין בהם דבר ביחס לעולמו האישי של הכותב. הסיפור האישי אינו צריך לעמוד בקריטריונים של ספרות וכתיבה כלשהיא, ייחודו בקרבתו לבעליו, גם אם נאחז הכותב בבדל זיכרון יהיה הסיפור האישי קרוב לעולמו יותר מכל סיפור דמיוני שהוא.

הגדרה לסיפור חיים

כתיבת סיפורי חיים על ידי אנשים מפורסמים, בעלי סיפור חיים מיוחד או יכולת סיפורית טובה מוכרת בספרות כז'אנר הקרוי אוטוביוגרפיה. כתיבת סיפורי חיים ממבט אחר לצרכים שונים כמו: הבנה וארגון של האני המקצועי, המשפחתי או מתוך מבט היסטורי היו לז'אנר חדש הקרוי סיפור חיים. בין אם מדובר בכתיבה עצמאית או ע"י הפקת ראיונות, כתיבתם וניתוחם. הכתיבה תומכת בארגון האני כאדם, כהורה, כבן וכאיש מקצוע. מחברת בין סגנון החיים לבין האני הפנימי של הכותב וכן מסייעת במצבי מעבר. מאחר שכתיבת סיפור חיים עונה לצרכים רבים כמו: העברת מסרים לדור הבא, עיבוד העתיד בהקשרים מקצועיים, חברתיים ואישיים או הבנת ואיזון קונפליקטים יותאמו הדגשים בכל סיפור חיים לבעל הסיפור וצרכיו

הורות, ילדות והיווכחות דרך סיפור אישי

טיפולים פסיכולוגיים ופיסיולוגיים שונים מעוררים אצל רבים זכרונות ומידע מעברם כילדים. העיסוק בתכנים הקשורים בילדות יכול להיות כר נרחב להבנות חשובות ויישומיות וגם סוג של התבוססות בבוץ. לעתים התפקוד כהורה משנה את זוית המבט של מי שמתבונן על עברו כילד או מי שנוטה לעסוק באשמתם של הוריו, סביבתו ותנאי לידתו טרם היה להורה. סיפורי ילדות ונערות; אלו שמתמקדים במספר עצמו או ביחסים בין הוריו, סיפורים שסופם או אמצעם אינו ידוע למי שהתחיל לספרם עלולים להידמות לטיפול פסיכולוגי ואין הדבר כך. כותב הסיפורים או מספרם בעל פה דולה מהם את שחפצה נפשו ואינו תלוי בהקשר זה ביחסיו עם אדם אחר. מי שפורק את מחשבותיו על הנייר באופן נטול סדר ומטרה יכול למצוא עצמו מפרק מן הכתוב פרורי הבנה שבהופכם לסיפור הם יכולים לפנות בכיוונים רבים; ריאליסטים, דימיוניים, רבי משמעות או פשוטים להבנה. הסיפורים הם האמצעי שבעזרתו מתארגנים התכנים לכלי תקשורתי בין אדם למחשבתו או בינו לבין חברו. ומה עניין התפקוד כהורה לזכרונות ולסיפורי הילדות? התפקוד ההורי מעלה זכרונות מגוונים. מקצתם מגדיר את סגנון ההורות ומקצתם מעורר דילמות. לעתים מגלה המתבונן דרך כתיבתו כי דגם ההורות שהופנם בו כילד מקבע את סגנון ההורות שלו עצמו. פרוק הדגמים האלו דרך סיפורם מאפשר לכותב לבדוק מחדש רעיונות ותגובות של סגנון ההורות שלו. לעתים משמש החומר הזה למבט חדש על יחסיו עם הוריו ולעתים לגיוון ושינוי סגנון ההורות המוטבע בו.

הכאב-מקום לפיתוח שיחה והחלמה בכתיבת סיפור חיים

כתיבת סיפור חיים יכולה לגעת ולהגיע לשדות רבים בחייו של אדם. אחד מהם הוא הכאב, אנשים מעטים פונים לכתיבת סיפור חיים כדי לסגור קצוות פרומים בחייהם, יש מצבים שהצורך לסגור קצוות אלו עולה במהלך תהליך כתיבת הסיפור בלי שאיש כיוון לכך, הקטע הבא מסביר את השימוש בכאב בהבטים טיפוליים. מובן שבתהליך כתיבת סיפור חיים לא מדובר בנגיעה בכאב ברמות טיפוליות. מדובר באפשרות שפותח סיפור החיים לבדוק אם יש מקום להיכנס לדיאלוגים שנסגרו. הן בין האדם לבין עצמו והן בין האדם לחבריו ובני משפחתו הכאב, מלבד ערכו הפונקציונלי החשוב כשומר הסף של שלמות הגוף, הוא אחד משערי השיח הגדולים. הוא מזמין דיבור וקשר, משום שכאשר מקבלים את כאבו של אדם אחר נכנסים עמו לאינטימיות. לעומת זאת, כאשר מפקפקים בכאב או מתעלמים ממנו, שוללים חלק יסודי בקיומו של האחר. הכאב הוא דרך המלך להיכרות עצמית ולגילוי המרחב הפנימי של הנפש. כל עוד הכאב מודחק או מושתק, מוכחשים יחד עמו חלקים משמעותיים בקיום. אולם כאשר הכאב חזק עד כדי חוסר יכולת להתעלם ממנו נוצר כורח לעצור הכל, להתמקד, לשאול ולחפש תשובה. להיכנס לדיאלוג. הייסורים במובן זה מעניקים אפשרות לחולל שינוי נפשי דווקא דרך דיבור עצמי והבנה עצמית

קטע מסיפור חיים

"סיפורי הילדות שלי קשורים באופן שקשה להפרידו ממאורעות היסטוריים שקדמו להקמת מדינת ישראל ונמשכו מאז הקמתה ועד היום. קו מחבר בין הסיפורים במובן ההיסטורי הוא תולדות המעברים של הורי מהמושב עטרות, צפונה לירושלים שפונה בעקבות קרבות טרום המדינה ומעבר מקימי ותושבי המקום ליישוב בני עטרות. המילה עטרות תחזור פעמים רבות בסיפורים בעיקר מפני שהיא מסמנת קו מרכזי בחיי משפחתי אך במקביל היא מסמנת גם את קווי היסוד של התנאים שהביאו לקיומה של מדינת ישראל."

כתיבת ספר משפחתי

בין התת ז'אנרים של סיפור חיים מצוי סיפור משפחתי. מאחר שאין צורך לעצב כללים מוגדרים במסגרת הז'אנר סיפור חיים אציג מקצת מניסיוני בתחום. במשפחות רבות יש רצף היסטורי וכרונולוגי של התפתחות השבט בהקבלה להתפתחויות אחרות. באחרות יש ארועים שהפנו בני משפחה שונים למקומות חדשים. במקרה האחרון יש צורך למצוא מכנה משותף בתחום תרבותי או ליצור מבנה המפריד בין העלילה לדמויות. השאלון הבא הוכן בתהליך כתיבת סיפור חיים שהיה בו צורך לשלב בני עשרה בהצגת הדמויות שהקימו את המשפחה. נושאים למחשבה ולשיחה עם ילדים לצרכי ספר משפחתי זיכרון ילדות כלשהו, ללא הגבלה לגיל הזיכרון מהו היחס לבית שחיים בו עכשו? האם יש משהו אהוב במיוחד? זיכרונות מבתים שחיו בהם קודם סרטים שהשאירו רושם באחד המבוגרים ובילדים גם יחד באופן שיכולים בקלות להיזכר בדמות או בעלילה, פרטו את הדמות והעלילה ותארו מה אהבתם מחשבות של אחד הילדים בתקופת מעבר, הן ביחס למעבר והן ביחס לבית מוסיקה שכולם אוהבים. האם יש שיר/ספר שמילותיו מבטאות משהו מעולם הילדים או מעורר זכרון משותף משהו שמאוד מעצבן אתכם מבין מעשיו של אחד ההורים שלכם או שניהם משהו שאתם מאוד אוהבים בו/בה/ בשניהם או במעשיהם

סיפור חיים כז'אנר

כתיבת סיפורי חיים היא ז'אנר חדש יחסית הנכתב לצרכים שונים כגון: שחזור מסע החיים האישי, הזכרות ביכולות מן העבר, הבנת יכולות בתחומי חיים שונים. שילוב המסע האישי במצב ההיסטורי ובמקום התרחשותו והעברת הסיפור לדורות הבאים. הדגש הוא יותר בתחום התוכן ופחות בתחום אמנות הכתיבה, מסיבות אלו חלק מהתהליך הוא רפלקציה על קטעי היזכרות מנקודת מבט עכשוית. בעקבות הראיונות נוצר בסיס לכתיבת סיפור חיים מלא, לעתים תופסת הרפלקציה מקום מרכזי ונעשית משמעותית למספר מעבר לסיפור.

הראיונות שיוצרים את הבסיס לכתיבת סיפור החיים

המידע שנאסף בסדרת ראיונות עם האדם שסיפור חייו נכתב הוא הבסיס לעיבוד סיפור החיים. ניתן לכוון את הראיונות לתמונה כרונולוגית והיסטורית של המרואין וניתן לחפש דרכים מגוונות בהצגת סיפור חיים. כגון: ארועים מכוננים, דמויות מכוננות, נראטיב שעובר מדור לדור, תבניות מחשבתיות וביטויין בחיי המספר. מערכות יחסים ועוד ועוד

סיפור חיים-קשר עם פרקים בעבר

זיכרון ילדות כלשהו, ללא הגבלה לגיל הזיכרון הוא נושא שיוצר בסיס לקטעים רבים בסיפור החיים, לעתים מעלה זכרון אחד ארועים אחרים וקל יותר להיזכר כשמתחילים מנקודה כלשהיא, בניית סיפור חיים אינה רצף ממוקדם למאוחר היא יצירת קשר עם חלקים בעברנו