מבחינה עובדתית הילסום התחילה לכתוב את יומנה כשהולנד היתה כבר תחת הכיבוש
הגרמני, ועם כניעתה של הולנד ב 1940 כבר החלו הגרמנים בתהליך בידוד היהודים, אך
המאורעותהחיצוניים הללו אינם
חודרים ליומן אלא בדרך אגבית לגמרי. כך למשל, פוגש הקורא לראשונה בעובדות החיצונית
הללו ביומן ברישום אקראי וחטוף בעמ' 24: "יום שבת 14 ביוני 7 בערב: ושוב
מעצרים, טרור, מחנות ריכוז, היעלמות שרירותית של אבות, אחיות ואחים". אך מיד
חוזרת הילסום לשאלות החיים הגדולות שמטרידות אותה.
אפילו ברגע האחרון בו
יכלה עדיין הילסום לומר משהו לעולם המטורף הזה בו אנו חיים, כאשר היא וכל משפחתה
הועלו יחד לקרון הרכבת לאושוויץ, הצליחה אתי להשליך מהרכבת גלוייה - שנמצאה מאוחר
יותר על ידי אחד האיכרים שעבר במקום - ובה כתבה: "יצאנו
מהמחנה בשירה".
אפשר אפוא לומר שיומן זה,
כל כולו, הוא עיבוד מורחב של תפיסת עולמה של אתי הילסום שבתמציתה אומרת משפט אחרון
זה: "חייתי כאן ויצאתי מכאן בשירה".
יומנה של אתי הוא יומן
אישי מאוד, שניכר היטב כי מלכתחילה כלל לא עלה על דעתה של הילסום שאיש מלבדה יקרא
בו.
ההחלטה להוציא את היומן
הזה מרשות היחיד שלה גמלה כנראה בליבה כאשר הבינה במחנה וסטרבורק כי קיצה קרוב
והיא הגיעה - בצדק רב - למסקנה שהדורות הבאים יוכלו למצוא עניין ברשימות האישיות
הללו.
הילסום מסרה את היומן
לחברתה מריה טאונזינג, וביקשה ממנה שתעבירו לסופר ההולנדי היחיד שהכירה קלאס
סמליק. סמליק לא מצא מו"ל שיסכים לפרסם יומן זה, עד שבשנת 1980 הציע בנו
למו"ל ההולנדי חארלנדט לעיין בו והוא הוציא אותו לאור לראשונה בשנת 1982.
המו"ל מעיר ב"אחרית דבר" המצורפת למהדורה זו כי עד שנת 1985 כבר
הופיעו בהולנד בלבד 15 מהדורות של הספר, והוא תורגם לשפות רבות מאוד, הואיל ונודע
לו ביקוש רב בכל רחבי העולם.
גלגול הדברים המוזר הזה
ללא ספק איננו מקרי.
המשפט הבולט בקטע זה בהקשרו לכתיבת סיפור חיים הוא
היא הגיעה - בצדק רב - למסקנה שהדורות הבאים יוכלו למצוא עניין ברשימות האישיות הללו.
זוהי אחת הסיבות הרווחות לחשיבותו של כתיבת סיפור חיים
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה