האישיות השלמה וסיפור החיים

כתיבת סיפור חיים מבוססת על סדרת ראיונות שבהם המספר מרואין על ידי הכותב. המראיין במהלך המפגש-  מפתח יכולות קוגניטיביות כגון חשיבה וזיכרון ומסייע בהתמודדות הרגשית של המספר. בשלבים שונים בין הראיונות כותב המראיין או עמיתו את שסופר ברצף סיפורי ותוך העברת הראיון לפורמט סיפורי. הוא מארגן מחדש את המידע כך שהקורא הפוטנציאלי יוכל להבין את הרצף הסיפורי בדרכים המקובלות כגון מוקדם ומאוחר. כאשר הספר יוצא לאור הוא מיועד ברוב המקרים לבני משפחה וחברים קרובים. בזכות העבודה שהשתה יכולים בני משפחתו של המספר להתוודע לאישיות האמיתית והשלמה יותר של יקירם, המסתתרת מאחורי שלל האירועים והפרטים המרכיבים כל ביוגרפיה.

כוחו של סיפור החיים טמון ביכולת להפגיש את האדם עם  עברו, הישגיו, הכוחות שהיו לו וגם עם משפחה וחברים מתקופות אחרות בחייו.

כיפה אדומה במבט בינדורי

אגדות לא מעטות ניתנות להבנה מתוך הסתכלות בינדורית. לדוגמה: כיפה אדומה. מקור המתח העיקרי באגדה זו הוא המעקב של הזאב אחר כיפה אדומה התמימה והטובה. כיפה אדומה נשלחה להביא אוכל לסבתה החולה. הרוע הצרוף בדמות הזאב פוגע בנוסחים מסוימים בכיפה אדומה, ילדה טובה שיצאה בשליחות חשובה ובנוסחים אחרים הן בה והן בסבתה.
במבט בין דורי נשאלת השאלה איפה אימא של כיפה אדומה?! כלומר איזו אם שולחת את ביתה ללכת ביער מסוכן ללא השגחה ולמה היא לא יוצאת העצמה לבצע את המטרה?!
האם אינה רוצה לפגוש את אימה שלה?
האם היא בוחרת מבלי דעת כמובן למקם את כיפה אדומה בינה לבין אימה שלה ולהימנע מקונפליקטים?!
תגובתה של האם לשאלות אלו לא נמסרה עד לרגע זה למערכת
ולשם הוספת תמיהה לתמיהותינו כיצד קרה שהצייד הוא המושיע ולא אימה של כיפה אדומה או אביה?

לראות את שהיה ולספר לדורות הבאים

כתיבת סיפור חיים או כתיבת ביוגרפיה, היא הזדמנות מיוחדת לראות את שהיה, לצרף תמונות ולספר לדורות הבאים  ... זו  הזדמנות להתקרבות, בין דורות, בין אדם לעצמו. רוב האנשים הפונים בשנים האחרונות לכתוב את סיפור חייהם מייצגים את דור מקימי המדינה, אנשים שצמחו בארץ, אנשים שגדלו בתפוצות ועלו לאחר טראומות ולקחו חלק בהקמת המדינה, אנשים שנולדו בארץ וגדלו כחלק מהמדינה ונלחמו עליה.

בינהם:

סיפור חיים שמתחיל במרכז אירופה בשנות ה-20 של המאה הקודמת.  סיפור על אופטימיות וגם על שמחת חיים, שזורים בעצב ובגעגוע

סיפור על אהבת הארץ, על עבודה קשה ועל בניית משפחה חמה ואוהבת.

סיפור שנכתב כדי שהדורות הבאים יכירו וידעו

התחלה לא קלה, ללא אמא וללא אבא, מסע ארוך לארץ ישראל על סיפונה של האוניה "אקסודוס", והקמת משפחה חדשה כאן בארץ

סיפור חיים ששורשיו באירופה, המשכו בארגנטינה שבדרום אמריקה, ובעלייה לישראל. ציונות אמיתית, שכמוה פוגשים היום פחות ופחות. הקמה של קיבוץ והקמה של משפחה חמה ואוהבת..

זהות, שייכות ומובדלות בסיפור חיים

רעיונות על כתיבת סיפור חיים מתוך התייחסות לדבריו של מנושין-מודל משפחה

המשפחה היא המקום בו נוצרת הזהות של חבריה על ידי תחושת שייכות ותחושת מובדלות. תחושת הזהות של כל אחד מחברי המשפחה מושפעת מתחושת השייכות שלו למשפחה מסוימת (שמרית פלומבו תמיד תהיה שייכת למשפחת פלומבו). תחושת המובדלות והעצמיות נוצרת כתוצאה מהשתתפות בתת-מערכות משפחתיות, בהקשרים משפחתיים וכן בקבוצות מחוץ למשפחה. ההסתגלות של המשפחה לצרכים של הילד תוחמת שטחי אוטונומיה אותם הוא חווה כניפרדות. אבל תחושת הזהות שלו עדיין מושפעת על ידי תחושת השתייכותו לקבוצות שונות.

כתיבת סיפור חיים חוזרת פעמים רבות ומתחברת למשפחת המוצא, יהיו סגנונותיה והזכרונות ממנה אשר יהיו. הדברים שמנושין מזכיר על תחושת הזהות שבנויה על תחושת השייכות עולה בסיפורים רבים.

זוהי אחת הסיבות שיש עניין לכותבי סיפורי חיים בכל גיל לעסוק במשפחת המוצא. פעמים רבות חסר למספר מידע על משפחת המוצא שלו, עד כדי קושי להבין דברים באישיותו.

מסיבות אלו כתיבת סיפור חיים למען הדורות הבאים מקבלת הבט רגשי נוסף לתעודי.

כיצד ניתן לפתח סיפור חיים מרצף ארועים שאינו בהכרח עלילתי

במהלך כתיבת סיפור חיים הנעשה על ידי אדם מקצועי עבור בעל סיפור כלשהו חווה המספר מחדש ארועים ומצבים שרוקמים את סיפור חייו. הזיכרונות והחוויות מן העבר עולים, נעימים יותר ונעימים פחות ונחווים מתוך פרספקטיבה חדשה. מהלך זה שבו נוצרת פרקספקטיבה חדשה יוצר תנאים עבור המספר להבין מחדש את סיפורו. הבנה זו נותנת לעתים למספר הזדמנות לראות מוטיבים חוזרים ולהדגישם. לעתים כותב/ת סיפור החיים הם אלו שמציעים מבט נוסף ובעקבות ההסתכלות דרך המבט הזה נוצר סוג חדש של עלילה, עלילת ההתבוננות.

כתיבת סיפור חיים על בסיס יחסי גומלין עם הסביבה

לפי פיאז'ה

יכולת החשיבה שלנו מתפתחת עם הגיל, והיא תוצאה של פעילות גומלין עם הסביבה. הסביבה מרעיפה עלינו גירויים כל הזמן ואנו מגיבים לגירויים אלה, יוזמים, משנים ולוקחים חלק בהתרחשויות בסביבתנו. פעילות הגומלין מובילה ללמידה. כאשר נתקלים בגירוי שאינו מתאים לסכמות, מופר האיזון ונוצר מצב של אי שיווי משקל הגורם לנו להטמיע אותו (עיוות הגירוי כך שיתאים לסכימה) או להתאים (להוסיף סכימה או לשנות את הסכמות הקיימות), ובכך- להגיע לשיווי משקל.

דברים אלו של פיאז'ה מתארים את אחת הדרכים לשחזור סיפור חיים וכתיבתו.

פעילות גומלין עם הסביבה היא מראה לדרכי הפעולה שלנו ולמבנה האישיות, ההבדל בין שימוש ביחסים עם הסיבה לצרכים טיפוליים לבין שימוש בכתיבת סיפור חיים הוא התפקיד של זכרונות מהסביבה. בסיפור חיים הסביבה הפיסית, הנופים והדמויות מסייעים להעלות את הזכרונות, הסיפור ניבנה מפרטי הזיכרון ומתגובות שעולות כלפיו. חלק מהזכרונות נותרים בנו מתוך ההגדרה של פיאז'ה-הפרת האיזון ומצב של אי שיווי משקל הגורם לנו להטמיע אותו, כלומר חלק מדרכי הפעולה שאנו חיים אותם כיום מוכרים לנו ויכולים להיות הבסיס להשלמת מידע ותובנות דרך תהליך ההיזכרות.

תגובות לטור של אלכס אפשטיין ב"הארץ"

מדריך כתיבה זעיר בשמונה שלבים.1. התאהב בסיפור שלך. 2. נסה לכתוב אותו. 3. היכשל. 4. עזוב אותו. 5. נסה לשכוח אותו. 6. היכשל. 7. חזור אליו.
8. כתוב.

השלבים שמציע אלכס אפשטיין מוכרים לכותבים רבים המנסים את דרכם וכן למורים לכתיבה ולמנחי סדנאות.
רוב השלבים האלו מתאימים לכותבי סיפורי חיים. ההצעה להתאהב בסיפור שלך אינה דרושה. מי שמספר את סיפור חייו מתחיל מעמדה של אהבה, הכותב מפיו מתאהב פעמים רבות בסיפור דרכו, דרך המספר. בלי שייוצר קשר של חיבה לסיפור לא יכול המספר לספרו והשומע לכותבו.
העובדה שבדרך יש שלבים שמרגישים דומים לכישלון היא חלק מובנה מהסיפור, כך גם העזיבה, לכל כתיבה יש הקצב שלה ולסיפור חיים לא כל שכן.
השלבים שהובאו כאן טובים כדרך לצפות את התהליך, מובן שאין הכרח לעבור את כל השלבים. החלק החשוב הוא היחס לטיוטה הראשונה כבסיס לעבודה, כטיוטה ולא עניין אחר. בסיפור חיים מצטברות עובדות ונאספים זכרונות בשלבים שונים, הטיוטות הולכות ומצטברות ואין הכרח לכלול את כולן, הן מסמנות את הדרך. בשלבי העיבוד הסופיים כאשר מתחילים לחשוב מי הם הקוראים הפוטנציאליים מתחיל שלב עריכה חשוב מהן כמותו, שכן כאן יוצא הכותב מעולמו שלו ושואל את עצמו איך יובן סיפורו על ידי אדם אחר. 

העברות בין דוריות המתגלות בסיפור חיינו

טיפולים פסיכולוגיים ופיסיולוגיים שונים מעוררים אצל רבים זכרונות ומידע מעברם כילדים. העיסוק בתכנים הקשורים בילדות יכול להיות כר נרחב להבנות חשובות ויישומיות וגם סוג של התבוססות בבוץ. לעתים התפקוד כהורה משנה את זוית המבט של מי שמתבונן על עברו כילד או מי שנוטה לעסוק באשמתם של הוריו, סביבתו ותנאי לידתו טרם היה להורה. סיפורי ילדות ונערות; אלו שמתמקדים במספר עצמו או ביחסים בין הוריו, סיפורים שסופם או אמצעם אינו ידוע למי שהתחיל לספרם עלולים להידמות לטיפול פסיכולוגי ואין הדבר כך. כותב הסיפורים או מספרם בעל פה דולה מהם את שחפצה נפשו ואינו תלוי בהקשר זה ביחסיו עם אדם אחר. מי שפורק את מחשבותיו על הנייר באופן נטול סדר ומטרה יכול למצוא עצמו מפרק מן הכתוב פרורי הבנה שבהופכם לסיפור הם יכולים לפנות בכיוונים רבים; ריאליסטים, דימיוניים, רבי משמעות או פשוטים להבנה. הסיפורים הם האמצעי שבעזרתו מתארגנים התכנים לכלי תקשורתי בין אדם למחשבתו או בינו לבין חברו. ומה עניין התפקוד כהורה לזכרונות ולסיפורי הילדות? התפקוד ההורי מעלה זכרונות מגוונים. מקצתם מגדיר את סגנון ההורות ומקצתם מעורר דילמות. לעתים מגלה המתבונן דרך כתיבתו כי דגם ההורות שהופנם בו כילד מקבע את סגנון ההורות שלו עצמו. פרוק הדגמים האלו דרך סיפורם מאפשר לכותב לבדוק מחדש רעיונות ותגובות של סגנון ההורות שלו. לעתים משמש החומר הזה למבט חדש על יחסיו עם הוריו ולעתים לגיוון ושינוי סגנון ההורות המוטבע בו.

קטע מסיפור חיים

העדפתי לא לחפש את קרבתם בזמן הליכה, בהמתנה לטרמפ כן, שם זה יותר בטוח, אך לא בהליכה יחד, תמיד אני הולכת לאט מכולם, שונה מכולם, במתח, עדיף ללכת לבד. כשחברותי לכיתה יורדות כמוני עד לצומת זה אחרת, אני נעצרת כשרוצה להגיד משהו, זה משנה את קצב ההליכה ובכלל יש דבוקה כזו בהליכה שמסיחה את תשומת הלב מאופן הליכתי. ואז כשאני מגיעה לצומת מתחיל המתח את מי לעצור לטרמפ, הפנטזיות על סיכונים אפשריים עולות יחד עם תכנונים איך אברח אם ..., אם מישהי אחרת עוצרת טרמפ זה קל להצטרף, אבל קורה גם שאני שם לבד, מחכה לפעמים שיצטרף מישהו אחר, גם אם לא מוכר, בנסיעה תוהה על מחשבות הנהג, מביטה בגניבה ושוקעת בדרך, ערה למקומות המסוכנים, הפניות לדרכי הפרדסים, תמיד מגיעה בשלום, תמיד תוהה למה כל העיסוק הזה

כיפה אדומה כסיפור אישי

הסיפור כיפה אדומה הוא אגדה שניתן לעבד אותה בקלות ולעשות ממנה סיפור כמעט אישי

בין סיפור חיים לטיפול נרטיבי

לדברי ד"ר לאה קסן "לפעולה של מתן כותרת יש גם שימושים בטיפול נרטיבי.   אפסטון וויט (White, & Epston, 1999) טוענים ש"לא רק שסיפורים שאנשים מספרים על חייהם מגדירים את המשמעות שהם נותנים לחוויותיהם, אלא שהסיפורים הללו גם מגדירים איזה חוויות הם בוחרים כדי לתת משמעות לחייהם" (עמוד 40). מתן כותרת לסיפור החיים היא פעולה המחייבת בחירה כזו. בטיפול נרטיבי, זהו החלק הקריטי בתהליך של הגדרה והחצנה של הבעיה אותה יש לפתור. גישה זו משאירה בידי המטופל את הכוח להחליט מהו הסיפור הדומיננטי בחייו כעת ולאיזה סיפור היה מעוניין להגיע בעתיד.   הגדרת כותרת עתידית לחייו עשויה לעזור לו   לעצב מחדש את מערכות יחסיו."

הדברים נכונים וחשובים כאשר מדובר במחקר, כאשר אדם כותב או נעזר בכותב הוא יכול להתמודד עם האפשרויות שמציעה לאה קסן רק בשלבים שיש בידו טיוטה כלשהי. ההצעות של ד"ר קסן מרחיבות את הסיפור ומעמיקות אותו, הבחירות מהו הסיפור הדומיננטי  או לאיזה סיפור ירצה להגיע בעתיד הן שלבים בכתיבה. שינויי הטיוטות נותנים לאדם מבט חדש על עצמו והכתיבה אינה מזוית אמנותית. התוכן הוא העיקר

כתיבת סיפורי חיים במצבי מעבר ומוטיבציות לעיסוק בסיפורי חיים

מספר נושאי כתיבה מוכרים קשורים לקונפליקטים בינאישיים או למצבי מעבר. בתחום הקונפליקטים הבינאישיים נמצאים נושאים כגון: אמהות ושילובה בהתפתחות מקצועית. הבנת המוטיבציה לבחירה בתחום מקצועי, לימודים וקריירה שנייה.

בתחום מצבי המעבר: התרוקנות הקן המשפחתי, פרישה לגמלאות, פרק ב' בחיי משפחה, מצבי הורות חדשים, הסתגלות למגבלות בתנועה.

כל אלו הם נושאים שמעסיקים אנשים רבים אך לא תמיד ברור כיצד ניתן להעזר ואם ניתו להעזר לגביהם.

כתיבת סיפור חיים יכולה להתחיל במקום הרלוונטי לאדם במצבו בהווה ולספק דרך הסתכלות חדשה על ההתהוות של מצב חדש ועל דרכי התמודדו.

לא בכל המצבים ההחלטה להתחיל כתיבת סיפור חיים תתפתח לסיפור שלם, חשוב שלאדם תהיה מוטיבציה כלשהיא, או עניין בפיתוח כתיבה לשמה בין אם הוא נעזר בשלב הראשון במי שמקיא בכתיבת סיפורי חיים ובין אם לא.

סיפורי חיים, שילוב בין היסטוריה וחיי הפרט

דור המתיישבים הראשונים בארץ ישראל, ילדי העלייה הראשונה, אנשי העלייה השנייה והשלישית נעלמו בהדרגה בסוף המאה ה20 מנוף הארץ מפאת גילם. ההבנה שסיפוריהם ועדויותיהם על ההיסטוריה האישית שלהם יהיו קשים לתיעוד בלעדיהם היגיע באיחור מה.

קבוצה אחרת שיכולה להעיד על תהליכים בהתפתחות המדינה היא עולי שנות החמישים והשישים ובעיקר הילדים שהיגיעו עימם בשלבי התבגרות.

התיעוד האישי והמדיני-ציוני והסטורי זקוק למספרים מסוג זה.

מובן כי אף בניהם של אנשי העלייה השנייה והשלישית יכולים לתרום תרומה משמעותית אך גם בקבוצות אלו הזמן קצר והמלאכה מרובה.

השאלה הנשאלת כאן היא האם ירצו אנשים אלו לראות את תפקידם הציבורי ולחברו לסיפור האישי שלהם. אחת הדרכים להכיר את הסיפורים האישיים המסופרים מנקודת מבט משולבת הן כאדם שחי את חייו כפי שהיו והן כסיפור רלונטי מבחינה היסטורית היא סיפור חיים.

סיפור צדדי

מה חושבים הסינים על הפחד?

הקליגרפיה הסינית היא לא עוד סוג של כתב, כמו הלטיני או העברי. בגלל שהיא כתב שצמח מציורים, צירוף הסימניות שמרכיבז כל מילה מספר לא מעט על הלכי המחשבה בתרבות הסינית. למשל – המילה "לחשוב" מורכבת מהסימניות "לב" ו"מוח" (כן, הסינים ידעו מזמן על אינטליגנציה רגשית), ואילו המילה "מורה" מורכבת מאותן סימניות שמרכיבות את המילה "תלמיד" – כי כדי להיות מורה, מאמינים הסינים, עליך להיות תלמיד תמידי.

ודווקא לפחד מתייחסת הקליגרפיה הסינית בפשטות רבה מאד: הסימניות המתארות אותו מראות רק דבר אחד: מה קורה כשמפחדים.

"בכתב הציורים העתיק, שממנו צמחה הקליגרפיה הסינית לפני 5000 שנה, המילה פחד מצוירת על ידי צירוף הסימניות 'לב' ו'לבן'", מסבירה תרצה פייטן-סלע, מומחית לקליגרפיה סינית-יפנית המלמדת קליגרפיה בקמפוס ברושים באוניברסיטת תל אביב. "המשמעות היא שבעת פחד הדם לא עובר דרך הלב, אלא כאילו קופא בעורקים. הסימנית 'לבן' מתייחסת גם לחיוורון הפנים בעת פחד."

"בסין וביפן ישנן שתי סימניות נוספות שמשמעותן 'פחד': הראשונה משלבת שלושה ציורי מילים: 'לב', 'עובד' ו-'יוצא מהשגרה': ובקיצור, מה שאנחנו קוראים בעברית 'החסרת פעימה'.

"הסימנית השנייה למילה 'פחד' משלבת בין המילים 'בד כותנה' ו'לב' – ובמילים אחרות, בד שמכסה את  הלב. הפחד, חשבו הסינים, כאילו חונק את הלב, מפריע לו לפעול ולראות את הדברים כפי שהם.

"מעניין שגם הסינים, כמונו, התייחסו לפחד כאל משהו שקשור ללב, ולא למוח. אלא שהלב בתרבות הסינית אינו רק מרכז הרגשות: הוא גם שותף בחשיבה, והוא הנפש והנשמה. הוא האיבר הראשון שנוצר, ומה שנשאר מאיתנו אחרי שהגוף מכלה את תפקידו. הוא זה שמרכז את כל הפעילות בגוף. ועכשיו, רק תדמיינו מה קורה לנו כשפחד מפריע לאיבר הכל-כך חשוב הזה לתפקד כראוי."

תהליכים אישיים וכלליים בכתיבת סיפור חיים

כתיבת סיפור חיים של אדם, טובה הן לאדם המספר והן לדור הבא. המספר חווה מחדש באמצעות הסיפור והזיכרונות חוויותמעברו ונותן להן פרספקטיבה חדשה, הדור הבא, יכול להבין באמצעות סיפור חיים את הדור המספר.

בין אם מדובר בביוגרפיה אישית.תיעוד מאורעות היסטוריים ואירועים מיוחדים בחייו של האדם. סיפור חיים של ניצולי שואה או השתתפות אחרת במהלך ההיסטוריה. סיפור משפחתי הנותן מקום לשלושה דורות או סיפור זוגי יש צורך באמון והכרות הדדית לפני היציאה למסע הכרוך בכתיבת הסיפור.

תכונות אישיות רבות נדרשות מאיש המקצוע. מוטב שיהיה אדם רגיש וקשוב, מי שיש לו עניין באדם שמולו ובהבנת הפרטיות והגבולות הדרושים ליצירת תנאים המזמינים יכולת לספר. מובן שנדרשת יכוולת בכתיבה ב,דיקה אם סגנון כתיבתו תואם את דרישות המספר,

ישנם סיפורי חיים קשים וקלים, רגשיים ואינטימיים, חיבור בין המספר למחבר הינו חשוב להצלחת התהליך.

כוחו של סיפור חיים

כוחו של סיפור החיים טמון ביכולת להפגיש את האדם עם  עברו, הישגיו, הכוחות שהיו לו וגם עם משפחה וחברים מתקופות אחרות בחייו. המפגש של היחיד עם סיפורו מעורר חוויות וזכרונות, קרבה לאזורי חיים שהתרחקנו מהם, הרגשה שיש לנו מה להעביר ואיך להעביר.

פעמים רבות פותח הצורך לספר פער בין המספר לסיפורו, יש אנשים שקשה להם להתבונן על הדמות של עצמם כפי שהיא ניבטת אליהם דרך הסיפור ויש שלהיך, היזכרות במה שהיו מחזקת ומחזירה כוחות.

מה פרוש סיפורים חיים?!

סיפורי חיים נקראים בבלוג זה סיפורים חיים בגלל תפיסת הסיפור באשר הוא כעוסק בעבר. השימוש במושג סיפורים חיים נועד להעלות אפשרות לראות את הסיפור כחלק מחיינו בהווה בין אם התהווה בעבר וממשיך להשפיע בהווה ובין אם עיקרו בהווה.
סיפורים חיים הוא מושג עמום, כדאי לפגוש אותו דרך סיפור שאנו רוצים להמשיך ולספר, סיפור שמעסיק אותנו, סיפור שחייו יוכלו לקבל אויר נוסף דרך העמקת העיסוק בו

סיפור החיים, היזכרות וכתיבה

סיפור החיים של אדם מתהווה דרך ציוני דרך בילדותו ובבגרותו, קל להתחיל מארועים הזכורים לאדם בין אם מדובר בזיכרון טוב ובין אם בזיכרון קשה. מקומות בחייו, החלטות, שינויים ועוד יכולים לעזור למי שמתקשה לזכור

לאחר שנאספות כמה נקודות פתיחה כאלו קל יחסית לחקור את האזורים המעורפלים יותר בזיכרון. לעתים שיחות אם בני משפחה או חברים מקלות על המספר לחזור למקומות ותקופות מעורפלים יחסית.

בסיפור חיים הרצף הכרונולוגי חסר חשיבות, בין אם הוא נוצר לאחר מעשה או שאינו נוצר כלל החשיבות היא להכרות מחודשת של האדם עם סיפורו. תהליך כזה מתאים לכל אדם.

שימוש בקטעי כתיבה, יומנים, מכתבים ועוד בתהליך כתיבת סיפור חיים

קטעי כתיבה עצמאיים כחלק מסיפור חיים

אנשים לא מעטים מגיעים לצורך לכתוב את סיפור חייהם כשהם כבר מצוידים בניסיון בכתיבה. לדוגמה: כותבי יומנים, בוגרי סדנאות כתיבה, מי שתיעד פרקים משמעותיים בחייו, מי ששמר מכתבים מתקופה חשובה. כאשר ביכולתו של הכותב להבין את חשיבות המאורעות שהוא מתעד עוברים הדברים בין תיעוד עובדתי להרהורים על הארועים. השימוש בהרהורים אלו או ברפלקציה הוא בסיס מעניין לכתיבת סיפור חיים ייחודי.

כאמור סוגי הכתיבה העצמית הם בסיס לכתיבת סיפור חיים. השימוש ביומן יכול להיות רב פנים, משילוב חלקים ממנו במהלך הסיפור הכללי שנעשה בין השאר לסיפור מסגרת ועד חשיבה על היומן. כך הדבר לגבי מכתבים מתקופות רחוקות. וקטעי כתיבה מסדנאות.

שילובם של קטעים שונים נותן למספר סיפור החיים חלק חשוב בתהליך כתיבת סיפור חייו, הוא מוזיל את התהליך ומאפשר מבט חדש.

נושאים מוכרים ומיוחדים בכתיבת סיפורי חיים

קבוצת עובדות וקטעי הסטוריה משפיעים על נושאים החוזרים בסיפורי חיים. אלו נושאים מרתקים ואין הכוונה לומר שחזרתם פוגמת בעצמתם. מסעותיהם של יהודים בעולם, ההיסטוריה של המאה העשרים, הקמת המדינה, מצבים שעולים שזה עתה חזרו מהתופת השתתפו במלחמת השחרור או הקימו במהלך סיום המלחמה יישובים חדשים.

תנאים אלו ואחרים יכולים לתת מבט היסטורי מרתק לכל סיפור חיים המסופר על אנשים או מפי אנשים שחיו בחלק כלשהוא של המאה העשרים בישראל

דוגמאות ממוקדות הן:

סיפורי ילדות במדינה רחוקה

סיפורי גבורה

סיפורי הישרדות

סיפורי התיישבות במצב מלחמה

סיפורים על ציונות ולוחמים

סיפורי חיים

כתיבת סיפור חיים ובניית זהות משפחתית

כתיבת סיפור חיים ומשפחתיות קשורות זו בזו. בתהליך כתיבת סיפור החיים חוזרים אנשים רבים לילדותם, לקשר עם הוריהם או לתחושת שייכות מסוג אחר. הצורך להמשיך שושלת הדורות בין אם כמשפחה ובין אם כקבוצה שעשתה משהו יחד משותף לרבים. חלק בלתי נפרד מהורות הוא הרצון להעביר לדור הבא תכנים שיחודיים לקבוצת השייכות של ההורה בין אם זו משפחה או קבוצה אחרת.
 
ההתוודעות לספר זכרונות המעורר הבנות חדשות ביחס לתרבות המשפחתית וההתחברות אליו יוצקת תוכן ותכלית בזהות של כל אחד מאיתנו. כתוצאה מכך, עולות תחושות של גאווה משפחתית ושייכות חזקה אליה. 
במשפחות רבות הקשר של הנכדים עם הסבים וקרובי משפחה אחרים הוא מובן מאליו, באחרות יש לעודדו. בין אם בעזרת סיפורים ותמונות מדורות קודמים – ובין אם על ידי כתיבת הסיפור מחדש.

כתיבת הסיפור מחדש יכולה להיות כתיבת סיפור חיים שהילדים והנכדים שותפים לתהליך. כאן אין שינוי בתכנים והחידוש הוא בשיתוף. רבים מעדיפים כתיבת סיפורם לבד או אם בין הזוג ויצירת הפתעה לבני המשפחה האחרים, גם בזה יכולה להבנות גאות יחידה אם כי באופן אחר.

אמצעים לכתיבת סיפורי חיים

סיפורי חיים בנויים ברוב המצבים סביב שיחות וראיונות. בעל הסיפור או המספר ליתר נוחות מספר פרקים חשובים בחייו והמראיין שהוא לרוב כותב הסיפור מקשיב, מתמלל, מעלה על הכתב דרך עריכה ומעבד לידי רצף סיפורי.

לכאורא מדובר בסדרת פעולות פשוטות ביותר ואף על פי כן דרוש כאן כישרון ברמות שונות.

למה הכונה?

הראיון אינו עניין של עיסוק בפרטים, חכמתו של המראיין היא בדילוג על פרטים משניים ומיקוד המרואין בעיקר.

למרות שפעמים רבות נועד הסיפור לאנשים הקרובים למספר כדאי למראיין לחשוב על הקוראים ועל יכולתם להתעניין במהלך הראיון.

עיקרון החשיבה על הקוראים מוביל את כותב סיפור החיים בכל שלבי העבודה, העריכה נועדה לחזק ולעודד עניין בסיפור, יצירת הרצף הסיפורי נעשית מתוך חשיבה הן על מבנה עלילתי, הן על הקורא והן על המספר ובניית דמותו.

ראיונות, עריכה, תכנון ובניית עלילה-עקרונות בכתיבת סיפור חיים

סיפורי חיים בנויים ברוב המצבים סביב שיחות וראיונות. בעל הסיפור או המספר ליתר נוחות מספר פרקים חשובים בחייו והמראיין שהוא לרוב כותב הסיפור מקשיב, מתמלל, מעלה על הכתב דרך עריכה ומעבד לידי רצף סיפורי.

לכאורא מדובר בסדרת פעולות פשוטות ביותר ואף על פי כן דרוש כאן כישרון ברמות שונות.

למה הכונה?

הראיון אינו עניין של עיסוק בפרטים, חכמתו של המראיין היא בדילוג על פרטים משניים ומיקוד המרואין בעיקר.

למרות שפעמים רבות נועד הסיפור לאנשים הקרובים למספר כדאי למראיין לחשוב על הקוראים ועל יכולתם להתעניין במהלך הראיון.

עיקרון החשיבה על הקוראים מוביל את כותב סיפור החיים בכל שלבי העבודה, העריכה נועדה לחזק ולעודד עניין בסיפור, יצירת הרצף הסיפורי נעשית מתוך חשיבה הן על מבנה עלילתי, הן על הקורא והן על המספר ובניית דמותו.