לפי
פיאז'ה
יכולת
החשיבה שלנו מתפתחת עם הגיל, והיא תוצאה של פעילות גומלין עם הסביבה. הסביבה מרעיפה עלינו גירויים כל הזמן ואנו מגיבים לגירויים אלה,
יוזמים, משנים ולוקחים חלק בהתרחשויות בסביבתנו. פעילות הגומלין מובילה ללמידה. כאשר נתקלים בגירוי שאינו מתאים לסכמות, מופר האיזון ונוצר מצב של
אי שיווי משקל הגורם לנו להטמיע אותו (עיוות הגירוי כך שיתאים לסכימה) או
להתאים (להוסיף סכימה או לשנות את הסכמות הקיימות), ובכך- להגיע לשיווי משקל.
דברים
אלו של פיאז'ה מתארים את אחת הדרכים לשחזור סיפור חיים וכתיבתו.
פעילות גומלין
עם הסביבה היא מראה לדרכי הפעולה שלנו ולמבנה האישיות, ההבדל בין
שימוש ביחסים עם הסיבה לצרכים טיפוליים לבין שימוש בכתיבת סיפור חיים הוא התפקיד
של זכרונות מהסביבה. בסיפור חיים הסביבה הפיסית, הנופים והדמויות מסייעים להעלות
את הזכרונות, הסיפור ניבנה מפרטי הזיכרון ומתגובות שעולות כלפיו. חלק מהזכרונות
נותרים בנו מתוך ההגדרה של פיאז'ה-הפרת האיזון ומצב של אי שיווי משקל הגורם לנו
להטמיע אותו, כלומר חלק מדרכי הפעולה שאנו חיים אותם כיום מוכרים לנו ויכולים
להיות הבסיס להשלמת מידע ותובנות דרך תהליך ההיזכרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה