העדפתי לא לחפש את
קרבתם בזמן הליכה, בהמתנה לטרמפ כן, שם זה יותר בטוח, אך לא בהליכה יחד, תמיד אני
הולכת לאט מכולם, שונה מכולם, במתח, עדיף ללכת לבד. כשחברותי לכיתה יורדות כמוני
עד לצומת זה אחרת, אני נעצרת כשרוצה להגיד משהו, זה משנה את קצב ההליכה ובכלל יש
דבוקה כזו בהליכה שמסיחה את תשומת הלב מאופן הליכתי. ואז כשאני מגיעה לצומת מתחיל
המתח את מי לעצור לטרמפ, הפנטזיות על סיכונים אפשריים עולות יחד עם תכנונים איך
אברח אם ..., אם מישהי אחרת עוצרת טרמפ זה קל להצטרף, אבל קורה גם שאני שם לבד,
מחכה לפעמים שיצטרף מישהו אחר, גם אם לא מוכר, בנסיעה תוהה על מחשבות הנהג, מביטה
בגניבה ושוקעת בדרך, ערה למקומות המסוכנים, הפניות לדרכי הפרדסים, תמיד מגיעה
בשלום, תמיד תוהה למה כל העיסוק הזה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה