דור המתיישבים הראשונים בארץ ישראל, ילדי העלייה
הראשונה, אנשי העלייה השנייה והשלישית נעלמו בהדרגה בסוף המאה ה20 מנוף הארץ מפאת
גילם. ההבנה שסיפוריהם ועדויותיהם על ההיסטוריה האישית שלהם יהיו קשים לתיעוד
בלעדיהם היגיע באיחור מה.
קבוצה אחרת שיכולה להעיד על תהליכים בהתפתחות המדינה
היא עולי שנות החמישים והשישים ובעיקר הילדים שהיגיעו עימם בשלבי התבגרות.
התיעוד האישי והמדיני-ציוני והסטורי זקוק למספרים מסוג
זה.
מובן כי אף בניהם של אנשי העלייה השנייה והשלישית
יכולים לתרום תרומה משמעותית אך גם בקבוצות אלו הזמן קצר והמלאכה מרובה.
השאלה הנשאלת כאן היא האם ירצו אנשים אלו לראות את
תפקידם הציבורי ולחברו לסיפור האישי שלהם. אחת הדרכים להכיר את הסיפורים האישיים
המסופרים מנקודת מבט משולבת הן כאדם שחי את חייו כפי שהיו והן כסיפור רלונטי
מבחינה היסטורית היא סיפור חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה