כיפה אדומה כסיפור אישי
הסיפור כיפה אדומה הוא אגדה שניתן לעבד אותה בקלות ולעשות ממנה סיפור כמעט אישי
במשך השנים נוצרו בה שינוים שונים במשך השנים נשמרו גם אלמנטים אחידים בנקודות הסיום והפתיחה. זו הסיבה שעל אף היותה אגדת עם ניתן היה להשתמש בה כמפגש מבוא ללימוד הנושא הנקרא "כתיבת העבר להעצמת העתיד" או "סיפורים אישיים להבנה עצמית".
בפגישה הראשונה של קבוצת הכתיבה התנסינו בכתיבה חופשית של הסיפור כיפה אדומה כאשר כל אחת מהמשתתפות בחרה לעצמה את הדמות שברצונה לייצג וכתבה את הסיפור מנקודת המבט של הדמות הזו. הבחירה כשלעצמה מעמתת את המשתתפים עם דעות קדומות, פחדים והחשיבות שאני מעניקים לשמירת הדימוי העצמי המכובד בעיני עצמנו. הדיון לאחר הכתיבה עסק בהזדהות שלנו עם דמויות שונות וברקע האישי להזדהות הזו. חווינו את האפשרות לספר כל סיפור מנקודת מבט שונה. תאורטית זהו דבר מובן מאליו במיוחד בהעדר הזדהות עם סיפור מסוים. יחד עם זאת היכולת להעביר את המבט מהסיפור אל העולם הפנימי ולהיפך; להיות זאב, אם מזניחה או נערה המתפתה בקלות גם לרגע קט אינה דבר קל. לסיפורים אישיים מסוג כזה יש כוח לאפשר לנו לגעת ברגשות שהנטייה הרגילה היא להתרחק מהם. התנסות כזו מפתחת מבט חדש על עולם הכתיבה והחיים ועל הקשר בינהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה