תהליך בניית הסיפור האישי על בסיס פרסום קורס של ד"ר ענת פסטה-שוברט

"אנשים מספרים את חייהם, לסיפור שכל אדם מספר על חייו יש השפעה רבה על האופן שבו הוא חי אותם.  הדרך בה האדם מקנה משמעות למכלול האירועים האישיים והחברתיים בחייו מעלה שתי שאלות מרכזיות לדיון. האחת, האם המציאות מבנה את סיפור החיים, או שמא הסיפור הוא המבנה את מציאות חייו של הפרט; והשנייה, מהו הדיאלוג בין הסיפור האישי לסיפור החברתי וכיצד הוא משפיע על בניית הנרטיב."  

בחרתי להעלות קטע זה לבלוג כי הוא מייצג את מצבי ככותבת סיפורי חיים וכמקיימת דיאלוגים עם אנשים שאת סיפורם אני כותבת.

מה בקטע זה מייצג אותי?

יש לי השפעה חלקית על האופן שבו כתיבת סיפור החיים מעביר את האדם שסיפורו נכתב בין מצבים שונים והתבוננויות מתחלפות על חייו. כאשר אדם מספר את סיפורו הוא מזוהה לחלוטין עם נקודת מבט מסוימת. הדיאלוג עם הכותב משנה את ההזדהות הזו באופן חלקי.

מה חשוב לי בשאלות שלפי ד"ר פסטה-שוברט עולות לדיון?

ביחס לשאלה :" האם המציאות מבנה את סיפור החיים, או שמא הסיפור הוא המבנה את מציאות חייו של הפרט;?

אני מוצאת שאין תשובה הנכונה לכלל על שאלה זו. כל מציאות חיים נחוית באופן שונה לפי אישיותו של האדם החווה אותה. יחד עם זאת יש תגובות דומות בין אנשים שחוו טראומה משותפת.

הייתי רוצה לומר שהאמת נמצאת באמצע אך זו תשובה חלקית ואפילו שטחית. אז מה כן?

בהעדר הכוונה של דרך הסתכלות מסוימת וביודענו שילדים מעטים מפתחים הסתכלות מהצד על חוויותיהם והילדות מעצבת את סיפור החיים יותר מכל הייתי אומרת כי הסיפור בונה את מציאות חייו של הפרט.

ביחס לשאלה השנייה:" מהו הדיאלוג בין הסיפור האישי לסיפור החברתי וכיצד הוא משפיע על בניית הנרטיב."?

חשוב לראות שאלה זו בהקשרים תרבותיים וחברתיים, שכן  בכל חברה יתנהל הדיאלוג לפי ערכיה של החברה. בחברה עם אחידות רעיונית יהיה לדיאלוג אופי שמצמצם את ראיית היחיד, בעל הסיפור ומעמיד אותו במתח קבוע ביחס להתאמתו לאחידות הרעיונית. לעומת זאת בחברה המעמידה את היחיד במרכז יכולות להיוצר תת קבוצות שרעיונותיהן השונים יאפשרו ליחיד נרטיב מגוון יחסית לנראטיב האחיד של חברה בעלת אחידות רעיונית. אפשרות אחרת שיכולה להיוצר בחברה מגוונת שמעמידה את היחיד במרכז היא מיעוט השפעה של הסיפור החברתי והשפעה מצומצמת שלו על בניית הנראטיב.