כאשר אדם פונה לכותב סיפורי חיים כדי שיכתוב את סיפורו מתחילים
השניים בהכרות. ההכרות כוללת "שאלות" המטרידות את שני הצדדים. המילה
שאלות נכתבה במרכאות משום שלא מדובר בשאלות שמחכות לתשובה תכנית. מדובר בהבנות שכל
אחד מהצדדים זקוק להן כדי שידע אם ביכולתו לצאת למסע המשותף עם האחר.
מוטב כי שני אנשים אלו, המספר והכותב ישאלו את עצמם כמה
שאלות במהלך הפגישה,
המספר, מי שסיפורו עתיד להיכתב ישאל את עצמו שאלותה
מרכזיות כגון: "האם ברצוני להיפתח לאדם שמולי"? "האם אוכל לתת בו
אמון"? "האם אוהב את סגנון כתיבתו כשיעסוק בי ואיך אוכל לכוון את קצב
עבודתו כך שיתאים ליכולתי להיפתח"?
הכותב, מי שעתיד לקחת על עצמו את משימת כתיבת סיפור
החיים ינסה להבין אם יש בארועים שהמספר מזכיר בסיס לסיפור. לא כל רצף ארועים יכול
להיבנות ולהיכתב באופן מרתק וסיפורי. במקרה שספק בידו מוטב שיבחן דרכים להציע
טיוטות ויגדיר את תחומי השיפוט של המספר. אם ברור לכותב כי לפניו מקורות מעניינים
ומתאימים לכתיבת סיפור חיים הוא יכול להציע דרך עבודה ולכוון את המספר לשהות שבה
יבחן אם ברצונו לעבוד עימו בהתאם לדרך העבודה שהציע. כלומר, מספר ראיונות, תחנות
עצירה שבהן יקרא המספר את הטיוטות שהכותב יגיש לו, היקף ההערות והתיקונים שסביר
שיתאפשרו למספר וכו'.
המושג "שיתוף פעולה" שהוזכר בכותרת נשמע מובן
מאליו, סביר להניח שאדם שהחליט לספר את סיפור חייו ולהביאו לידי ספר ישתף פעולה עם
מי שבחר בו לכתוב את ספרו.
המציאות מראה כי קשיים בשיתוף פעולה יכולים להתעורר
במקומות מובנים מאליהם, לדוגמה: הרצון של המספר לארגן דימוי חיובי בלבד של אישיותו,
זהו רצון לגיטימי אך אינו סותר הצגה מלאה של אישיותו כדי שיוכל הכותב לעבד את
הצדדים שהמספר מעדיף להבליט מדרכים אמינות. הבט נוסף: השערות סבירות של המספר כי
יכולתו של הכותב להבין תקופות שלא חי בהן היא מוגבלת. גילוי לב מצדו של הכותב על
משפחת המוצא שלו יכול לגרום למספר להבין את עולמו של הכותב ולהניח לחששותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה