לכל אדם יש סיפור, אומרות פרסומות לכתיבת סיפורי חיים,
הדבר נכון כשיש מספר, כלומר בעל סיפור שרואה בארועי חייו משהו שיש בו עניין לעולם,
שכן רוב המספרים מודעים לקיומו של קהל יעד, גם כאשר בני המשפחה בלבד הם קהל היעד.
מובן שדרוש למספר מסוג זה כותב שידע לבנות את העלילות הקטנות כמקשה אחת ולהדגיש את
הייחודי להן.
המספרים של תחילת שנות האלפיים עברו מלחמות ששינו פני
עולם ואופי התקופה והמצב העמידו ניצחון באור חיובי בלבד. במלחמות של עשרים ושלושים
השנים האחרונות נחיצות המלחמה מצאת במחלוקת
האם יכתבו גיבוריה את סיפורם מנקודת מבט מורכבת יותר?
האם בכלל ירצו לכתוב? לספר?
רוב הסיפורים מתפרסמים בז'אנרים הדיגיטליים למיניהם, וגם
לגבי סיפורים אלו עולה ותעלה השאלה ביחס לייחודיות המספר וסיפורו שכן בין הנושאים
שמעטים רוצים לחשוב עליהם בתכנון סיפור חיים נמצאים פרקים שיש בהם אי התאמה בין החוויה
של המספר לבין ציפיות הסביבה. אי התאמה כזו היא תופעה הרווחת בישראל. במדינה שחלק
מתהליך ההתהוות נבנה על תרבות היחד נתפסו שונות או מיוחדות באופן לא חיובי. הדברים
עברו שינוי מסוים. קל יותר להיזכר בחויות כאלו כחלק מארועים שעיצבו את סיפור
החיים. להעמידן באור שונה מזה שהמספר חוה אותן כילד ולחוות אותן מחדש. החויה
המחודשת קשורה ביכולתו של המספר לחשוב מחדש תוך כדי הכתיבה על יחסו לארועים. מדובר
בתהליך הדורש התקרבות לזכרונות בלתי נעימים ושחזורם מנקודות מבט משתנות. הכתיבה
יכולה להתרחש מספר פעמים כדי שעניין זה יתאפשר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה