חיזוק הזהות המשפחתית בעזרת כתיבת סיפור משפחתי

רוב סיפורי החיים מערבים משפחתיות. זהותו של אדם לא יכולה להתעלם מהרקע והתנאים שבהם גדל. המשפחתיות והזהות קשורות זו בזו. בתהליך כתיבת סיפור החיים חוזרים אנשים רבים לילדותם, לקשר עם הוריהם או לתחושת שייכות מסוג אחר. הצורך להמשיך את שושלת הדורות בין אם כמשפחה ובין אם כקבוצה שעשתה משהו יחד משותף לרבים. חלק בלתי נפרד מהורות הוא הרצון להעביר לדור הבא תכנים ייחודיים המאפיינים את קבוצת השייכות של ההורה בין אם זו משפחה או קבוצה אחרת.
 
ההתוודעות לספר זכרונות המעורר הבנות חדשות ביחס לתרבות המשפחתית וההתחברות אליו יוצקת תוכן ותכלית בזהות של כל אחד מאיתנו. כתוצאה מכך, עולות תחושות של גאווה משפחתית ושייכות חזקה אליה. 
במשפחות רבות הקשר של הנכדים עם הסבים וקרובי משפחה אחרים הוא מובן מאליו, באחרות יש לעודדו. בין אם בעזרת סיפורים ותמונות מדורות קודמים – ובין אם על ידי כתיבת הסיפור מחדש.

כתיבת הסיפור האישי יכולה להגדיר גבולות שונים לסיפור המשפחתי. ההבדל בין סיפור אישי לסיפור משפחתי הוא בנקודת הכובד, אל מי היא נוטה, השאלה המבדילה בין שני סוגי הסיפורים היא "מי הגיבור" או מי עומד במרכז העלילה היחיד או המשפחה. אחד המאפיינים של משפחה שיש לה סיפור משפחתי הוא "גאוות יחידה", כתיבת סיפור משפחתי יכולה להיות אחת מאבני הדרך בבניית גאוות יחידה כאשר זו אינה ברורה דיה לכותבים.