סיפורי חיים קיבלו מקום נרחב
בתרבות הישראלית מזה כעשור. מלבד הגדרתם כז'אנר
חדש יחסית הנכתב לצרכים שונים הם מרחיבים את המושג נראטיב. הנראטיב משמש במובנים
שונים לפי הקשרו והמובן שאנשים נותנים לו. החלק המעניין בו הוא היותו קו
"עלילתי" של חיי אדם, סיפור של מקום או משפחה. המיוחד בנראטיב הוא
שהמציאות או העובדות מקבלות מקום משני בהכרתו. החלק החשוב יותר כשמדובר בנראטיב
הוא הסיפור שאדם בוחר לספר מבין החלקים השונים של חייו. או גילוי האופן שהארועים
מסופרים, הזוית, הרגש המתלווה . בתהליך שחזור מסע החיים האישי, הזכרות ביכולות מן
העבר, הבנת יכולות בתחומי חיים שונים. נשמר לרוב קו מסוים ורגש המספרים על המספר
יותר מכל זכרונותיו. דבר דומה קורה לשילוב המסע האישי במצב ההיסטורי ובמקום
התרחשותו ודרך העברת הסיפור לדורות הבאים.
שמי סמדר נבו. אם לשלוש בנות, זוגה של....בת של... כותבת סיפורי חיים, מטפלת בשיטת פאולה הבלוג שלפניכם מתאר את ניסיוני בכתיבת סיפורי חיים ואת כתיבתי האישית. העניין שלי בתהליך כתיבת סיפור הוא לגלות את הסמוי ולהדגיש את הגלוי. הקושי לספר על עצמי מוכר לי מחיי, כשאני מראיינת אנשים כדי לכתוב את סיפור חייהם אני מרגישה שהתקרבות לחייהם משחררת אותי ואותם להבין מחדש מה חשוב ומה לא חשוב בחיים באשר הם. כתיבת סיפורים שלי ושל אחרים גילתה לי דרך תקשורת מיוחדת
יום שלישי, 15 באפריל 2014
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה