ניתן לחלק את תהליך כתיבת סיפור החיים למצבים
צפויים ולמצבים בלתי צפויים. המצבים הצפויים הם מידע שהמספר עסוק בו במחשבתו ורוצה
להעלותו על הכתב. הוא מודע לכך שיהיו שינויים מעטים באופן הארגון שהכותב יתן לתוכן
המסופר ומתכנן כיצד יתמודד עם שינויים כאלו.
המצבים הבלתי צפויים הם האפשרות
שהכותב/ת ירצה להתקדם לאזורים בחייו של המספר שהמספר אינו מודע להם או אינו רוצה
לעסוק בהם.
המספר מודע באופן חלקי לאי נעימות
הצפויה לו אם יפנה כותב/ת הסיפור למקומות שאינם צפויים לו. משלב זה ביכולתו לבחור
בין שתי אפשרויות: להחליט ברגעי אמת מה ברצונו לעשות או להחליט מראש שלא יפנה
לכיוונים שאינו מעונין לגעת בהם, בין אם יתגלה בו עניין ובין אם לא.
האסטרטגיה האחרונה דרושה לאנשים
שפרטיותם חשובה להם יותר מכל, אנשים שמעדיפים לא לכתוב סיפור חיים כי אינם רוצים
להיתקל בבלתי צפוי. ההצעה לקבוע את הגבולות מראש באופן שיהיה חלק מההסכם עם הכותב/ת
תאפשר להם לעשות מעשה שמצפה להעשות. תשחרר אותם מנטל מסוים ותאפשר להם חופש פעולה
רב יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה