המידע שנאסף בסדרת ראיונות עם האדם שסיפור חייו נכתב
הוא הבסיס לעיבוד סיפור החיים. תפקידו של הכותב לכוון את הראיונות לתמונה כוללת,
מעניינת ומושכת לקריאה. תמונה שתיתן הבנה כרונולוגית והיסטורית של המרואין. כגון:
ארועים מכוננים, דמויות מכוננות, נראטיב שעובר מדור לדור, תבניות מחשבתיות
וביטויין בחיי המספר.
יחד עם זאת יכולים השניים להצליח במשימה המשותפת או
למעוד בשלבים שונים בה. כדי להבהיר דרכים לברר את ההתאמה ההדדית מוצעת כאן דרך
בדיקה.
כאשר אדם פונה לכותב סיפורי חיים כדי שיכתוב את סיפורו מתחילים
השניים בהכרות. ההכרות כוללת "שאלות" המטרידות את שני הצדדים. המילה
שאלות נכתבה במרכאות משום שלא מדובר בשאלות שמחכות לתשובה תכנית. מדובר בהבנות שכל
אחד מהצדדים זקוק להן כדי שידע אם ביכולתו לצאת למסע המשותף עם האחר.
מוטב כי שני אנשים אלו, המספר והכותב ישאלו את עצמם כמה
שאלות במהלך הפגישה,
המספר, מי שסיפורו עתיד להיכתב ישאל את עצמו שאלותה
מרכזיות כגון: "האם ברצוני להיפתח לאדם שמולי"? "האם אוכל לתת בו
אמון"? "האם אוהב את סגנון כתיבתו כשיעסוק בי ואיך אוכל לכוון את קצב
עבודתו כך שיתאים ליכולתי להיפתח"?
הכותב, מי שעתיד לקחת על עצמו את משימת כתיבת סיפור
החיים ינסה להבין אם יש בארועים שהמספר מזכיר בסיס לסיפור. לא כל רצף ארועים יכול
להיבנות ולהיכתב באופן מרתק וסיפורי. במקרה שספק בידו מוטב שיבחן דרכים להציע
טיוטות ויגדיר את תחומי השיפוט של המספר. אם ברור לכותב כי לפניו מקורות מעניינים
ומתאימים לכתיבת סיפור חיים הוא יכול להציע דרך עבודה ולכוון את המספר לשהות שבה
יבחן אם ברצונו לעבוד עימו בהתאם לדרך העבודה שהציע. כלומר, מספר ראיונות, תחנות
עצירה שבהן יקרא המספר את הטיוטות שהכותב יגיש לו, היקף ההערות והתיקונים שסביר
שיתאפשרו למספר וכו'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה