כתיבת
סיפור חיים יכולה להתחיל במובן הסיפורי מכל שלב בחיים, מכל בדל של זיכרון או
מחשבה. במצבים רבים פרק מסוים בחיים יעורר יותר עניין בפרק אחר המזכיר אותו או
יכול לענות על שאלות שהתעוררו ביחס לפרק שסופר ונכתב.
מנקודת
מבט זו אין לילדות יתרון כלשהו ואין הכרח לגעת בה, לכן ניתן להשתמש ברעיונותיו של
פיאז'ה המובאים בהמשך כתאוריה על למידה, התבגרות וצמיחה שאינה תלויית גיל.
אם
נניח שיכולת החשיבה שלנו מתפתחת עם הגיל כדברי פיאז'ה אך נבחר לצפות בהתפתחותה מכל
פרק זמן שבו נתרכז יהיה העניין הסיפורי מרוכז ברעיונות שיש למספר על החיים.
התפתחות מחשבתו תנוע אם כך בין השלב שבו יתחיל לבחון את הרעיונות ותמשיך אל שלב
אחר שיבחר להתרכז בו.
רעיונותיו
של פיאז'ה מובאים בזאת לצורך הבנת ההקשר של דברים אלו
לפי
פיאז'ה
יכולת
החשיבה שלנו מתפתחת עם הגיל, והיא תוצאה של פעילות גומלין עם הסביבה. הסביבה מרעיפה עלינו גירויים כל הזמן ואנו מגיבים לגירויים אלה,
יוזמים, משנים ולוקחים חלק בהתרחשויות בסביבתנו. פעילות הגומלין מובילה ללמידה. כאשר נתקלים בגירוי שאינו מתאים לסכמות, מופר האיזון ונוצר מצב של
אי שיווי משקל הגורם לנו להטמיע אותו (עיוות הגירוי כך שיתאים לסכימה) או
להתאים (להוסיף סכימה או לשנות את הסכמות הקיימות), ובכך- להגיע לשיווי משקל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה