הקול האישי בסיפור החיים

זיהוי "האני הכותב" כלומר הקול האישי הוא עניין מרכזי בתהליך כתיבת סיפור חיים.

לכותבים פחות מנוסים לא קל לחוש את הקול הזה בתחילת דרכם. כך הדבר גם לגבי

אנשים שמספרים את סיפורם לאדם שהתמקצעותו ככותב עושה אותו לכותב סיפורי

חיים. במהלך העבודה יחד מזהים המספר והכותב את הקול האישי ובהדרגה נותנים

לו יותר מקום בין הפרטים והארועים המסופרים בסיפור החיים. המספר והכותב

נעשים שותפים רק אם זיהו כיצד יצרו דרכים במתן משוב ובקבלת משוב.

בין האמצעים להפקת סיפורי חיים נמצאים: ריאיון, הקשבה, דיבוב, משוב ויכולת

לתקשורת בין המספר לכותב. הם שמאפשרים את כל אלו.

בדרך כלל נמצא הז'אנר הספרותי הקרוי "סיפור חיים" בין ביוגרפיה לאוטוביוגרפיה

אך שימוש בכלים לניתוח סיפורי חיים ולהבנתם מראה כי לכל סיפור חיים אופי אישי

כפי שיש לכותבו. סיפור חיים יכול להיות תהליך תרפויטי או דרך לטיפול משפחתי לא

פחות מיכולתו להיות ביוגרפי.

בשונה מאוטוביוגרפיה המבנה הסיפורי של סיפור החיים כולל אמצעים אמנותיים

הדרושים לעשותו מעניין לקריאה. כגון: אמצעי אפיון של דמויות, שילוב מסמכים

וארכיונים בכתיבת סיפור חיים. שיחות דמיוניות עם כותבי ביוגרפיות וסיפורי חיים.

שילוב אמצעים ויזואליים לפי התוכן של סיפורי החיים.

כשהסיפור מעניין לכתיבה הוא נעשה בין השאר מעניין לקריאה.

כתיבת סיפורי חיים להשלמת ההיסטוריה

אנשים שפונים בשנים האחרונות לכתוב את סיפור חייהם תורמים לא רק לעצמם ולמשפחתם אלא גם להיסטוריה של החברה הישראלית. הכתיבה המצויה בנושא היא מטבע הדברים כתיבה מחקרית או כתיבה "מגויסת", האחרונה לא תמיד כוונה להיות מגויסת אלא נכתבה בידי אנשים שהתמסרותם המלאה להקמת המדינה לא אפשרה להם לחשוב על עשייתם במבט כולל.

כתיבת סיפורי חיים מייצגת של יוצאי שואה ובניהם, של אנשים שלא הוגדרו "גיבורים" בחברתם אך בפרספקטיבה של הזמן מבינים שתרמו יותר ממה שחשבו. כתיבה זו משלימה את הפרקים החסרים בתמונה השלמה של בניית חברה חדשה במדינה ישראל.

כתיבת סיפור חיים או כתיבת ביוגרפיה, היא הזדמנות מיוחדת לראות את שהיה, לצרף תמונות ולספר לדורות הבאים  ... זו  הזדמנות להתקרבות, בין דורות, בין אדם לעצמו. רוב האנשים הפונים בשנים האחרונות לכתוב את סיפור חייהם מייצגים את דור מקימי המדינה, אנשים שצמחו בארץ, אנשים שגדלו בתפוצות ועלו לאחר טראומות ולקחו חלק בהקמת המדינה, אנשים שנולדו בארץ וגדלו כחלק מהמדינה ונלחמו עליה.

בינהם:

סיפור חיים שמתחיל במרכז אירופה בשנות ה-20 של המאה הקודמת.  סיפור על אופטימיות וגם על שמחת חיים, שזורים בעצב ובגעגוע

סיפור על אהבת הארץ, על עבודה קשה ועל בניית משפחה חמה ואוהבת.

סיפור שנכתב כדי שהדורות הבאים יכירו וידעו

התחלה לא קלה, ללא אמא וללא אבא, מסע ארוך לארץ ישראל על סיפונה של האוניה "אקסודוס", והקמת משפחה חדשה כאן בארץ

סיפור חיים ששורשיו באירופה, המשכו בארגנטינה שבדרום אמריקה, ובעלייה לישראל. ציונות אמיתית, שכמוה פוגשים היום פחות ופחות. הקמה של קיבוץ והקמה של משפחה חמה ואוהבת..

.

סיפור חיים שווה של נסיכה עם תודעה פמיניסטית

כשדרקון איום ונורא יורק אש שורף את הארמון של הנסיכה אליזבת וחוטף את הנסיך רונלד, החבר שלה, כדי לעשות ממנו ארוחת ערב - המלכה נשארת לבד, לובשת שקית נייר כי זה כל מה שיש, ומיד יוצאת לנסות ולהציל את אהובה מידי המפלצת הרשעה.

אליזבת מערימה על הדרקון במשחק שבו היא מציבה לו אתגרים: לעוף סביב העולם בעשר שניות, לשרוף עשרה יערות, וכיוצא באלה, עניינים שדרקונים-בנים חייבים לעשות כדי להרשים את סביבתם ואת עצמם. תוך כדי שהוא מפגין את יכולותיו העצומות הדרקון מתעייף - וכשעיניו נעצמות, זה הזמן לחדור בזהירות למאורתו ולהציל את רונלד. אבל הנסיך כפוי הטובה מעיף מבט אחד באליזבת, גוער בה על איך שהיא נראית ומציע לה לחזור בלבוש הולם לנסיכה

אליזבת מודיעה לרונלד שאם בגדים הם מה שמעניין אותו הוא לא מעניין אותה.

היא ממשיכה לדרכה לחפש אהוב שיתעניין בדברים שמעניינים אותה. אהוב שווה.

מה לאגדה זו ולסיפורי חיים:
הסיפור כולל מוטיבים מוכרים: אהבה, יחסים בין המינים, ציפיות, אכזבות, מודעות עצמית, נשיות זהה למניפולטיביות, פתרון בעיות, 
בסיפורי חיים רבים חוזרות חלק מהתבניות שנוצרות בחיים מתוך המוטיבים הללו, מערכות יחסים שלמות בנויות על ציפיות ואכזבות ובמקרה הטוב פתרון בעיות שנוצר בעקבות המתח בינהם. התבניות של ציפיות ואכזבות מופיעות גם בשדה המקצועי, הכלכלי והרוחני. זה חלק בלתי נפרד מטבע האדם.
יתרונם של כל אלו בסיפור החיים הוא שביכולתם לארגן סיפור חיים רגיל לסיפור דמוי סיפור מתח. כלומר:כאשר נפנה המספר לשדות פרטיים יש פוטנציאל גדול יותר לסיפור אמיתי.

שאלות פתוחות ועידוד המספר בסיפור החיים

ראיונות וסגנון השאלות בראיון מחולקים באופן גס לשתי קבוצות

ראיונות הבנויים משאלות מתוכנות וסגורות כגון: כמה אחים היו במשפחה? מה שמותיהם? מה סדר הלידה? כיצד השפיע האח הבכור על הצעירים? אלו ארועים זכורים לך?

 שאלות פתוחות על דמויות במשפחה כדרך לעודד הבנות והיזכרות בסיפור חיים אינן יכולות להיות מתוכננות מראש ולכן קשה להדגימן כאן, יחד עם זאת חשוב לזכור ששאלות פתוחות יכולות לזהות את הנראטיב המשפחתי, כלומר מוטיבים, רעיונות, סיפורים שמעצבים השקפת העולם העוברת מדור לדור ומחזקת זהות אישית ומשפחתית. כאשר מזהים את הנראטיב המשפחתי מזהים קוים חוזרים ובינדוריים שהשתלשלותם מדור לדור מעניינת כשלעצמה, נוסף לכך ביכולתה לעזור למספר לחקור את סיפורו ולהרחיבו.

אם נפנה לראיונות פתוחים שנעשו בתהליך כתיבת סיפור החיים ניתן למצוא את השאלות הבאות:

ציין ערכים שאת/ה חושב/ת שקיבלתם במשפחה האם יכול/ה לזהות ממי

יצירות תרבות: סוגי מוסיקה, זמרים, סרטים שראיתם/שמעתם עם אבא ואתם ממשיכים לעסוק בהם יחד

סדר העדיפויות החינוכי של הוריי

ביחסים שלך עם ???, נסה לשחזר איך נפגשתם

קשרי החברות שלך כילד בקבוצת השווים יכלו להתחיל רק לאחר ש.......

דמויות מכוננות בחיינו

המושג דמות מכוננת מנסה לתאר אדם שהשפיע על אדם אחר בין שהתכוון לכך ובין אם לאו לטובה מנקודת מבטו של האדם המושפע. הבנת השפעתה של הדמות המכוננת נעשית ברורה לאדם שהושפע לטובה ממנה בעיקר לאחר מרחק מקום וזמן.

מקור החיבור שנוצר בין המשפיע למושפע אינו מובן לעומקו לפרט המושפע במהלך ההשפעה, אך ניתן להבין בהסתכלות לאחור איזה צורך מילא ומה אפשר לאדם המושפע. לרוב ההשםעה מאפשרת לאדם המושפע הסתכלות לאזורי חיים וחשיבה שלא היו ברשותו טרם ההשפעה.. ההשפעה של דמות מכוננת מאופינת בנוכחותה מעבר לזמן המפגשים איתו. דמויות מכוננות יכולות להיות בכל מצב בחיינו, קל יותר לשים לב לדמויות מכוננות בשלבים הצעירים בחיי אדם הן משום שצעירים קלים יותר להשפעה ונכונים לספוג דרכי חשיבה מגוונות יותר ממבוגרים והן משום ששינויים מובחנים ביתר בהירות בגיל צעיר.

אדם המספר את סיפור חייו יכול לגלות דמויות מכוננות שלא היה מודע להן ולהשפעתן, להבין את מקורות הרעיונות שהושפע מהם ולחשוב עליהם מחדש. זו דרך נוספת להבין שינוי שעשינו בחיינו. כשהבנה כזו משתלבת בסיפור החיים משתנה תהליך הכתיבה. הוא עובר מהסתכלות עברית בלבד להסתכלות שמערבת את מצב המספר בהווה. קל יותר להתחיל מסע הבנה כזה לאחר שבראיונות לצורך כתיבת סיפור החיים מוזכרות דמויות שהמספר מודע להשפעתן. תהליך ההיזכרות בדמויות מכוננות מזוהות יכול לעורר מודעות להשפעות שונות שארעו במהלך החיים, בכל פרק זמן שהוא.

סיפור חיים המתחיל כסיפור מקום

עטרות, מושב עובדים מצפון לירושלים זכור לי ככפר קסום ויפה מוקף שדות וכרמים, הרים והרבה כפרים ערביים מסביב. המושב נוסד בשנת 1919, תאריך מדויק אין. משערים שזה היה בסוף דצמבר. המייסדים סיפרו ששמעו את פעמוני הכנסיות מרמאללה, המצלצלים לכבוד חג המולד.

אבי, שנקרא בשם משפחתנו – אולשה, היה בין שבעת חברי הגרעין שעלה לעטרות. בתחילה גרו בכפר הערבי קלנדיה ולאחר מכן עלו אל ראש הגבעה והתיישבו על אדמתם – עטרות.

בשלוש השנים הראשונות הם חיו במסגרת קיבוצית ואחרי כן עברו למסגרת מושבית. אמי, – יפה, שנקראה בפי כל שיינד'לה, הייתה ממייסדי קיבוץ קרית ענבים והושאלה מהקיבוץ להיות המבשלת לשבעת הרווקים בעטרות. האהבה פרחה והורי היו הזוג הראשון שנישא בעטרות. הם שוכנו אחרי מחיצה בצריף העץ הארוך שבו גרו כל האחרים.

המספר והסתכלותו אל ההסטוריה

במהלך המאה העשרים השתתפו גברים לא מעטים במלחמות מכריעות בעולם ובמדינת ישראל.סיפור החיים של רבים כולל השתתפות במלחמות, טראומות מארועי השואה והעליות, ייצוגים של ניסיונות היסטוריים כמו הקמת המדינה, הקיבוצים וניתוק ממורשת ומתרבות כדי להשתלב בכור היתוך שממנו קמה מדינת ישראל.

לא מעטים האנשים שאינם מוצאים ייחוד בעובדה שהיו חלק מתהליך חשוב. הן משום שכל אדם נוטה לראות את חייו כמובנים מאליהם והן משום שחלק מרוח התקופה כללה צמצום עולמו של היחיד לפי צורכי הכלל. יחס זה משנה  את זוית ההסתכלות על סיפור חיים אישי מבחינת חשיבותו כמייצג היסטוריה. אנשים המתלבטים אם סיפורם או זוית מבטם ראויה להיכתב אינם ידעים שסיפורם יכול להוסיף נדבך בהבנה שתתפתח בעתיד על תהליכים אישיים ותרבותיים בהיסטוריה הישראלית. מוטב שאנשים שזוכרים ארועים כאלו ישאלו את עצמם על החויה האישית והקשר בינה לזכרונות הציבוריים מארועים כאלו. לעתים חשיבות תפקידו של אדם בארוע נמצאת ביכולת ההתבוננות שלו או במקום המסוים שהיה בו ולא עלה לפרסום. ארוע מנקודת מבטו כיום של כל יחיד והשפעתה על חייו היא חלק מהיווצרות תרבות , עם והיסטוריה.

סיפורי חיים לא רק למבוגרים

התחום שנקרא "כתיבה" משמעו העלאת מחשבות על נייר או מחשב, העלאת זכרונות והעברת סיפורים או תכנון רעיון ופיתוחו במילים ותאורים על מנת שיגיע לאחרים.

כתיבת סיפורי חיים הוא נושא המובן בדרך כלל כהעברת רצף היסטורי שלם. נהוג לחשוב שסיפורי חיים נכתבים או מסופרים על ידי אנשים מבוגרים שעשו משהו בחייהם, שיש להם על מה להתגאות והרבה לספר.

הטעות הרווחת הזו גורמת לאנשים רבים להימנע מכתיבה של ארועים שמתעדים את חייהם בגיל צעיר יחסית או להעזר במישהו שיכתוב עבורם.

במסגרת המושג כתיבת סיפורי חיים יכול אדם להתייחס לפרק כלשהו מארועים שעבר, בכל גיל יכול להיות עניין. החשוב בכתיבת סיפור הוא שיעניין את המספר עצמו, רק אז תהיה לסיפור ולמספרו סיבה לעניין את קוראיו.

מסתורין בתחום יחסי משפחה תקינים וביטויו בסיפורי חיים

המושג "מסתורין" ופתרונו בתחום סיפורי חיים וסיפורי משפחה משקף שינויים ביחס לרגשות בין דורות. אנשים שהם בגילאי 50 ומעלה בשנת 2014 גדלו להורים שהעדיפו פעמים רבות לא לשתף בעברם את ילדיהם. המסתורין מסוג זה יכול להיות בתחום יחסי משפחה תקינים, לעתים מדובר במידע פשוט כמו הורה שהוריו התגרשו ולעתים במידע מורכב יותר כמו סב שהיה ביודנראט,

אב שנותק ממנו קשר מסיבות שהעיסוק בהן כואב למספרים, הורה שמחלתו העיקה על הקרובים המטפלים עד שאינם רוצים לספר את סיפורו, גירושים מכוערים,

כתיבת סיפור חיים יכולה להקל במעט על סוד משפחתי כזה. הדבר דורש אמון בכותב הסיפור. מי ששומע מהמספר יכול לשמש עד בלבד או גורם מאזן במקרים החיוביים.

תפקידו של המתבונן בסיפור הסטורי

במדינת ישראל מרובת המלחמות, הטראומות והעליות משולבת ההיסטוריה בסיפור החיים האישי של רבים. זכרונות אישיים מארועים אלו יש לרבים ולכן לא מעטים האנשים המקלים ראש בערכו של סיפורם האישי ובחויה שהם עברו במסגרת ארועים אלו. מנקודת מבט כזו אנשים המתלבטים אם סיפורם או זוית מבטם ראויה להיכתב אינם ידעים שסיפורם יכול להוסיף נדבך בהוונה שתתפתח בעתיד על תהליכים אישיים ותרבותיים בהיסטוריה הישראלית. מוטב שאנשים שזוכרים ארועים כאלו ישאלו את עצמם על החויה האישית והקשר בינה לזכרונות הציבוריים מארועים כאלו. לעתים חשיבות תפקידו של אדם בארוע נמצאת ביכולת ההתבוננות שלו או במקום המסוים שהיה בו ולא עלה לפרסום. ארוע מנקודת מבטו כיום של כל יחיד והשפעתה על חייו היא חלק מהיווצרות תרבות.

הדמויות המכוננות בחיינו ובסיפורי חיינו

ההגדרה הפשוטה לדמות מכוננת היא אדם שמערכת היחסים איתו או הדוגמה שנתן השפיעו על מספר סיפור החיים באופן זכור ומובהק. דמויות מכוננות קיימות במצבים רבים בחיינו, אנו נזכרים בהן אם נפגשים בהן או במישהו שהיכירן. שאלות על דמויות מכוננות עולות לא פעם בתרגילים קבוצתיים מסוגים שונים

יש דמויות מכוננות שקיימות במחשבתנו ועולות למשמע הבקשה "נסה להיזכר בדמות מכוננת בחייך וספר עליה."

המספר ללא חשש וללא מאמץ מציג בלי שהתכוון לכך את עצמו כפי שהוא מציג את הדמות שהתבקש לדבר עליה. קשה שלא לשמוע בין השורות מה קיבל מהדמות המדוברת ומדוע השפיעה על חייו או מה הרגיש שחסר לו והשלים דרך חשיבתו על הקשר בינו לבין הדמות המכוננת.

מסיבות אלו חשוב לנסות לעסוק בדמויות מכוננות כחלק מכתיבת סיפור חיים.

שמירת הפרטיות בתהליך כתיבת סיפור חיים

ניתן לחלק את תהליך כתיבת סיפור החיים למצבים צפויים ולמצבים בלתי צפויים. המצבים הצפויים הם מידע שהמספר עסוק בו במחשבתו ורוצה להעלותו על הכתב. הוא מודע לכך שיהיו שינויים מעטים באופן הארגון שהכותב יתן לתוכן המסופר ומתכנן כיצד יתמודד עם שינויים כאלו.

המצבים הבלתי צפויים הם האפשרות שהכותב/ת ירצה להתקדם לאזורים בחייו של המספר שהמספר אינו מודע להם או אינו רוצה לעסוק בהם.

המספר מודע באופן חלקי לאי נעימות הצפויה לו אם יפנה כותב/ת הסיפור למקומות שאינו רוצה לזכור. משלב זה ביכולתו לבחור בין שתי אפשרויות: להחליט ברגעי אמת מה ברצונו לעשות או להחליט מראש שלא יאפשר ראיון על נושאים שאינו מעונין לגעת בהם,

האסטרטגיה האחרונה דרושה לאנשים שפרטיותם חשובה להם יותר מכל, אנשים שמעדיפים לא לכתוב סיפור חיים כי אינם רוצים להיתקל בבלתי צפוי. ההצעה לקבוע את הגבולות מראש באופן שיהיה חלק מההסכם עם הכותב/ת תאפשר להם לעשות מעשה שהם דוחים מסיבות שוליות, סיבות הניתנות לפיתרון. החלטה כזו תשחרר אותם מנטל מסוים ותאפשר להם חופש פעולה וחויה חיובית.

קטעים מסיפורי חיים שנכתבו במסגרת סדנה

"אמא היתה אמנית בנפשה ותמיד עסקה בסוג של אומנות כלשהי,  בשבילי זה היה דבר ברור , מעין דרך חיים, תמיד יצרנו בבית , בכיתות הנמוכות הכי אהבתי את שיעורי המלאכה, ואחר  כך במוסד החינוכי הלכתי למגמת אומנות, בעצם זה היה כמעט הנושא היחיד  שנבחנתי בו בבגרויות .   על פניו, זה נשמע כמו סיפור די רגיל, מסלול מוכר שכמעט כל בן קיבוץ עובר, אבל בדרך הזו עברתי עוד המון רגעים, תקופות שלמות שבהן נאבקתי יחד עם אימא על החיים שלה, נאבקתי על עצמי, על השפיות שלי, על החיים שלי, בסיפור האישי שלי, שאני קוראת לו "סיפור חיים פרטי", אני מספרת על כל מיני זיכרונות שהיו לי מהילדות"

"לעבודות היד ולאומנות שלי יש מקום וחשיבות עליונה בחיי, וכך זה היה תמיד, גם כשהייתי ילדה.

אחד הקונפליקטים הכי גדולים שלי הוא העיסוק בעצמי, מצד אחד אני רוצה שיכירו שידעו ויעריכו כמה אני מוצלחת וטובה ומוכשרת ומן הצד השני אני רוצה לשמור לעצמי,  ומתביישת מהחשיפה הגדולה.  הצגת האומנות היא חשיפה , כל ציור שלי הוא השתקפות של משהו מתוכי, הוא קשור אליי  ואל נבכי נפשי ולכן הקונפליקט הזה בין האגו לבין הפחד  מההחשפות. בהתייחס לתמה אני חושבת שהקונפליקט הזה קיים אצל כל אמן ויוצר."

"כשהייתי בכיתה ח' , בחר בי המורה לספורט לייצג את ביה"ס בתחרות ריצה.

תחילה, סירבתי להשתתף בתחרות מאחר ופחדתי שלא אעמוד בציפיותיו ואגיע לקו הסיום בין האחרונים. לא האמנתי שאוכל לסיים את הריצה מבלי להגיע למקום האחרון וחשבתי לעצמי, שעדיף לי לא להשתתף בתחרות.  כך מעמדי הנוכחי כתלמידה טובה בספורט לא יעורער.

לכן, דיברתי עם המורה שלי וניסיתי לאתר את כל התירוצים שהיו קיימים במוחי , והכל כדי לא להשתתף בתחרות. אולם, כל תרוץ ו"בעיה" שהבאתי בפניו "נפתרו" על ידו בקלות וכל מאמציי עלו בתוהו. למרות חוסר הצלחתי , הייתה בי עדיין תקווה שמשהו יקרה ובסופו של דבר לא אצטרך להשתתף בתחרות הריצה. אולם, הימים חלפו, השעות עברו ודבר לא קרה.  הגיע היום הגדול ושום נס לא ארע לי.

באותו הבוקר, התעוררתי מוקדם והלכתי למקום בו הייתה אמורה להיפתח תחרות הספורט. הדרך לשם לא הייתה ארוכה כל-כך, אך עבורי היא נמשכה לנצח. חשתי פיק ברכיים וחששתי מאד לאכזב את ביה"ס ואת המורה שלי לספורט. כשהגעתי למקום, ראיתי את המורה שלי מחכה לי. הוא עודד אותי וניסה להפיג ממני את הלחץ. כשהתחרות החלה, אזרתי את כל כוחותיי ויכולותיי ורצתי כפי שלא רצתי מעולם. הרגשתי שכל המבטים נעוצים בי וחשתי חובה, בייחוד לעצמי, לתת את המיטב ולהצליח.

הגעתי שנייה לקו הסיום, מתוך 20 תלמידים שהתחרו. לא האמנתי שאעשה זאת וכשהצלחתי , הבנתי שאל לי לזלזל ביכולותיי וכי עליי להאמין בעצמי. הסיפוק מההצלחה היה עצום. עבורי הייתה זו חוויה חיובית מאד כיוון שההצלחה נתנה לי מוטיבציה ורצון להמשיך ולהצליח בכל תחום שרק ארצה."

למה לספר סיפור חיים

עולם הדיגיטאלי העתידני שלנו משתנה בכל רגע, בכל דקה. בתוך המרוץ של החיים אנחנו שוכחים לפעמים לעצור, להביט לאחור ולהיזכר במקום ממנו צמחנו. לעיתים קרובות אנחנו שוכחים שכדי להגיע אל המקום בו אנחנו נמצאים היום עשינו דרך ארוכה ומפותלת. נטלנו סיכונים שבגיל מבוגר שבו לרוב אנשים לא נוטלים ועמדנו בפני סכנות. פעמים רבות היו אלו הורינו שנחלצו מעוני, מרעב או מלחמה. את כל אלו אנחנו שוכחים בחיי היום יום. הילדים והנכדים יודעים פחות. בשבילם העבר וההיסטוריה המשפחתית הם עולם סגור ונסתר – עולם נשכח. הנכדים והנינים, הדורות הצעירים זקוקים לידע המופלא הזה, לשורשים המשפחתיים שלהם, 

עידוד כתיבה וסיפורי חיים

שימוש בפתיחות כאמצעי לעודד כתיבה דרוש בעיקר במסגרת סדנאות כתיבה ופחות במהלך כתיבת סיפור חיים. יחד עם זאת פתיחות הן דרך לעידוד זיכרון חזותי המעביר אנשים היזכרות במצבים רגשיים. או ברגשות שחזרו במהלך מצבים דומים. מבוגרים יכולים להיזכר בחוויות חברתיות מהילדות אם ישחזרו את ההרגשה או התמונה של עצמם מתקרבים לקבוצה, חוויות כמו טקסים שהיו כרוכים בשעת החזרה הביתה מבית הספר או תשומת לב לטקסים שחסרו דרך השוואת משפחת המוצא למשפחת השכנים.

דוגמאות לסוג כזה של פתיחות יכולות להיות:

"היא תמיד עמדה עם הגב לדלת כשחזרתי הביתה, העיסוק בכיריים הבטיח שאוכל חם יוגש אך לא הבנתי למה לא יכלה להסתכל עלי עד שהתישבתי לשולחן"

"כל בוקר כשעליתי בשדרה של הפיקוסים בדרך מתחנת ההסעה לבית הספר ניסיתי ללכת לאט ככל האפשר"

"תמיד אהבתי את שמה ואף קיניתי בו, הוא ביטא קלות שהייתה בתנועתה וקסם שלא הכרתי..."

"שמו של אברם שונה על ידי אלוהים לאברהם, שמה של שרה שונה לשרי ויעקב נעשה ישראל, עוד שינויי שמות פגשתי במקרא וגם במהלך חיי הקצרים ולמרות זאת לא......."

"אנשים לא מעטים ממשיכים להיות עסוקים בשמם גם בגיל מבוגר, מנגד, בקצהו השני של הרצף נמצאים אלו שמאז ומעולם היו מרוצים מהשם שניתן להם."

קנאה ביחסי בני אדם ובסיפורי חיים

סיפור יחסי קין והבל מובא בהמשך כדי לזכיר לקוראי הבלוג "סיפורי חיים" מקור שמלווה את רוב בני האדם למושג "קנאה".קין הרחיק לכת ולא שלט בעצמו בשעת קנאה. וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.  אין זה ארוע פשוט, הוא מקצין את ההבנה עד למה יכול רגש הקנאה להביא את האדם. 

קנאה שולטת בחלק לא מבוטל מפעולותינו, היא תופסת מקום בסיפורי משפה רבים, על כן נשאלת השאלה האם ארוע כזה יכול לכוון סיפור אישי, סיפור חיים או סיפור משפחה עד כדי שיעמוד במרכזו

 וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה.  ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.  ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.  ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.  ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.  ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.  י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה.  יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.  יב כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ.  יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-יְהוָה:  גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי, מִנְּשֹׂא.  יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי.  טו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה, לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ.  טז וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן.  יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.

תהליך כתיבת סיפור חיים

סיפור החיים של אדם מתהווה דרך ציוני דרך בילדותו ובבגרותו, קל להתחיל את סיפור החיים וחקירתו מאירועים הזכורים לאדם, למרות שרובנו זוכרים אירועים קשים יותר מאשר אירועים נעימים. אירועים אחרים שקל לזכור ברוב המקרים הם: מעברים בין מקומות מגורים או בתי ספר, החלטות חשובות, שינויים בהחלטות שלא התאימו לציפיות שלנו מעצמנו או חריגה חברתית כלשהי. כל אלו נמצאים לרוב בקבוצת החומרים שקל להגיע אליה ולהשתמש בה.

לאחר שמצטברים אירועים כאלו קל יחסית לחקור את האזורים המעורפלים יותר בזיכרון. לעתים שיחות עם בני משפחה או חברים מקלות על המספר לחזור למקומות ותקופות מעורפלים יחסית.

בסיפור חיים הרצף הכרונולוגי חסר חשיבות, בין אם הוא נוצר לאחר מעשה או שאינו נוצר כלל. הרצף הסיפורי חשוב בעיקר לצורך הכרות מחודשת של האדם עם סיפורו. תהליך כזה מתאים לכל אדם.

אחד הנושאים שמעטים רוצים לחשוב עליהם בתכנון סיפור חיים קשורים במספר שחלק מסיפורו עוסק באי התאמה שחווה בינו לבין ציפיות הסביבה. אי התאמה כזו היא תופעה הרווחת יחסית יותר בחברה הישראלית מאשר בעולם המערבי. במדינה שחלק מתהליך ההתהוות נבנה על תרבות היחד נתפסו שונות או מיוחדות באופן לא חיובי. הדברים עברו שינוי מסוים. קל יותר להיזכר בחוויות כאלו כחלק מאירועים שעיצבו את סיפור החיים. להעמידן באור שונה מזה שהמספר חווה אותן כילד ולחוות אותן מחדש. החוויה המחודשת קשורה ביכולתו של המספר לחשוב מחדש תוך כדי הכתיבה על יחסו לאירועים. מדובר בתהליך הדורש התקרבות לזיכרונות בלתי נעימים ושחזורם מנקודות מבט משתנות.

תהליך הכתיבה שחוזר ומתרחש מספר פעמים מקל על עניין זה להתאפשר.