תהליך כתיבת סיפור חיים

סיפור החיים של אדם מתהווה דרך ציוני דרך בילדותו ובבגרותו, קל להתחיל את סיפור החיים וחקירתו מאירועים הזכורים לאדם, למרות שרובנו זוכרים אירועים קשים יותר מאשר אירועים נעימים. אירועים אחרים שקל לזכור ברוב המקרים הם: מעברים בין מקומות מגורים או בתי ספר, החלטות חשובות, שינויים בהחלטות שלא התאימו לציפיות שלנו מעצמנו או חריגה חברתית כלשהי. כל אלו נמצאים לרוב בקבוצת החומרים שקל להגיע אליה ולהשתמש בה.

לאחר שמצטברים אירועים כאלו קל יחסית לחקור את האזורים המעורפלים יותר בזיכרון. לעתים שיחות עם בני משפחה או חברים מקלות על המספר לחזור למקומות ותקופות מעורפלים יחסית.

בסיפור חיים הרצף הכרונולוגי חסר חשיבות, בין אם הוא נוצר לאחר מעשה או שאינו נוצר כלל. הרצף הסיפורי חשוב בעיקר לצורך הכרות מחודשת של האדם עם סיפורו. תהליך כזה מתאים לכל אדם.

אחד הנושאים שמעטים רוצים לחשוב עליהם בתכנון סיפור חיים קשורים במספר שחלק מסיפורו עוסק באי התאמה שחווה בינו לבין ציפיות הסביבה. אי התאמה כזו היא תופעה הרווחת יחסית יותר בחברה הישראלית מאשר בעולם המערבי. במדינה שחלק מתהליך ההתהוות נבנה על תרבות היחד נתפסו שונות או מיוחדות באופן לא חיובי. הדברים עברו שינוי מסוים. קל יותר להיזכר בחוויות כאלו כחלק מאירועים שעיצבו את סיפור החיים. להעמידן באור שונה מזה שהמספר חווה אותן כילד ולחוות אותן מחדש. החוויה המחודשת קשורה ביכולתו של המספר לחשוב מחדש תוך כדי הכתיבה על יחסו לאירועים. מדובר בתהליך הדורש התקרבות לזיכרונות בלתי נעימים ושחזורם מנקודות מבט משתנות.

תהליך הכתיבה שחוזר ומתרחש מספר פעמים מקל על עניין זה להתאפשר.