אנשים שפונים בשנים האחרונות לכתוב את סיפור חייהם תורמים לא רק לעצמם ולמשפחתם אלא גם להיסטוריה של החברה הישראלית. הכתיבה המצויה בנושא היא מטבע הדברים כתיבה מחקרית או כתיבה "מגויסת", האחרונה לא תמיד כוונה להיות מגויסת אלא נכתבה בידי אנשים שהתמסרותם המלאה להקמת המדינה לא אפשרה להם לחשוב על עשייתם במבט כולל.
כתיבת סיפורי חיים מייצגת של יוצאי שואה ובניהם, של אנשים שלא הוגדרו "גיבורים" בחברתם אך בפרספקטיבה של הזמן מבינים שתרמו יותר ממה שחשבו. כתיבה זו משלימה את הפרקים החסרים בתמונה השלמה של בניית חברה חדשה במדינה ישראל.
כתיבת סיפור חיים או כתיבת ביוגרפיה, היא הזדמנות מיוחדת לראות את
שהיה, לצרף תמונות ולספר לדורות הבאים ... זו הזדמנות להתקרבות, בין דורות, בין אדם לעצמו. רוב האנשים הפונים
בשנים האחרונות לכתוב את סיפור חייהם מייצגים את דור מקימי המדינה, אנשים שצמחו
בארץ, אנשים שגדלו בתפוצות ועלו לאחר טראומות ולקחו חלק בהקמת המדינה, אנשים
שנולדו בארץ וגדלו כחלק מהמדינה ונלחמו עליה.
בינהם:
סיפור חיים שמתחיל במרכז אירופה בשנות ה-20 של המאה הקודמת.
סיפור על אופטימיות וגם על שמחת חיים, שזורים בעצב ובגעגוע
סיפור על אהבת הארץ, על
עבודה קשה ועל בניית משפחה
חמה ואוהבת.
סיפור שנכתב כדי שהדורות הבאים יכירו וידעו
התחלה לא קלה, ללא אמא וללא אבא, מסע ארוך לארץ ישראל על סיפונה של
האוניה "אקסודוס", והקמת משפחה חדשה כאן בארץ
סיפור חיים ששורשיו באירופה, המשכו בארגנטינה שבדרום
אמריקה, ובעלייה לישראל. ציונות אמיתית, שכמוה פוגשים היום פחות ופחות. הקמה של
קיבוץ והקמה של משפחה חמה ואוהבת..
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה