המיכל ותכולתו – הרהורים על ספרו של אידריס שאה, "ספר הספר"

ספר קטן זה מהווה עבורי מקור השראה כבר שנים רבות. בכל פעם שאני מעיין בו אני מוצא בו רעיונות חדשים. בשורות הבאות ברצוני לחלוק אתכם אחדים מאותם הרהורים שעלו בי למקרא הספר. המשפט הראשון מספר לנו על דרוויש שראה את האמת. לא נאמר לנו שהוא מצא אותה או רכש אותה אלא פשוט ראה. האמת אינה משהו שניתן לנכס אותו, להשתלט עליו, אלא מושא להתבוננות, דבר שאפשר לראותו. הדרוויש מתאמץ ורואה ועכשיו הוא מחפש דרך להעברת הידע שנגלה לעיניו. הוא עשה מאמצים כבירים כדי להגיע לכך, או בלשון הספר הוא "רתם את כל כוח ריכוזו למשימה של השגת סמכות הנראית לעין". יש כאן הקבלה: אמת הנראית לעין מול סמכות הנראית לעין, אבל ההקבלה הזו מוליכה שולל: מאמציו להעברה סתמית של הידע נכשלים. לא ניתן להעביר ידע למי שאינו חפץ בו. לא די בסמכות חיצונית הנשענת על פחד מצד אחד וחנופה מצד שני. הדרוויש מחפש אם כך כלי שיסייע לו, אך אינו מוצא אותו. התשובה מגיעה אליו בדרך פלאית, על ידי דבר האל המושם בפי שליח אלוהי. מה משמעות הדבר? דומה כי אלוהים נענה למאמצים של חיים שלמים שלא נשאו פרי, אבל הכשירו אותו להעריך ולהבין את התשובה ברגע שהיא מגיעה. הסיפור שהוא שומע הוא על מורה אחר שבניגוד לו, כן ידע ללמד. אך שימו לב: אותו מורה דגול חוזר ומסתכל שוב ושוב בתוכן הספר, הוא אינו קופא על שמריו ומסתפק בשינון חד פעמי של השורה שרשומה שם. הוא חוזר אליה שוב ושוב ומוצא בה מקור להבנה חדשה. רק התלמידים, הם אלה שחושבים בטעות כי הידע כתוב בספר. המשפט שמגלים התלמידים בתוך הספר אומר כך: "כאשר תעמוד על ההבדל בין המיכל לתכולתו, יהיה בידך הידע." האסוציאציה הראשונה שמשפט זה מעורר מן הסתם בלב רבים מכם הוא הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו". אבל המשפט אומר משהו שונה: הוא אינו מנסה לומר לנו שהעיקר הוא התוכן ולא העטיפה. הוא אומר לנו משהו על ההבדל בין השניים, וזה משהו שונה לחלוטין. הפרשנים – אותם מלומדים מפורסמים שהתלמידים פונים אליהם – מנסים להבין את הספר, מנסים לפרש את המלים. זה דרכם ביחס לכל תוכן המגיע אליהם וזאת מוגבלותם. הם אינם עושים מאמץ לעשות שימוש בכלי, כפי שהשכיל לעשות אותו חכם, מאור הדור.