מעשה הספר-הם לא יכלו לדמות לעצמם ספר שיכול לעשות משהו

"חכם אחד, מאור הדור, הורה לתלמידיו מתוך מה שנראה כמאגר בלתי נדלה של חכמה. הוא ייחס את כל ידיעותיו לכרך עבה שנשמר במקום כבוד בחדרו. החכם לא הניח לאיש לפתוח את הספר. כאשר מת החכם, הסובבים אותו שראו עצמם כיורשיו, מיהרו לפתוח את הספר בלהיטותם לרכוש את מה שהכיל. הם היו מופתעים, נבוכים ומאוכזבים כאשר מצאו שרק על דף אחד בספר היה רשום דבר מה. הם היו עוד יותר אובדי עצות ומוטרדים כאשר ניסו לרדת לעומק משמעותו של המשפט שנגלה לעיניהם. המשפט היה: "כאשר תעמוד על ההבדל בין המיכל לתכולתו, יהיה בידך הידע." יורשיו של החכם הביאו את הספר למלומדים המפורסמים ביותר בדורם באומרם: "יש בידינו ספר זה ואנו מבקשים את פרושכם לספר. הוא היה שייך לחכם פלוני, מאור הדור שמת לא מכבר. זה כל מה שהותיר אחריו, ואנחנו איננו מסוגלים לחשוף את צפונותיו." תחילה היו המלומדים מדושני עונג לראות כרך עב כרס שעליו רשום שמו של בעליו הקודמים, אדם שהיה כידוע להם נערץ על ידי המוני אנשים. הם אמרו: "כמובן שניתן לכם את הפירוש האמיתי." אך כאשר התברר להם שהספר היה רובו ככולו ריק והמלים הספורות הרשומות בו הן חסרות משמעות עבורם, הם ראשית כל עיוו פניהם בבוז ואחר כך צעקו על התלמידים וגרשו אותם בחימה מעל פניהם. הם האמינו כי נפלו קורבן למעשה הונאה. הייתה זו תקופה שהמלומדים היו מוגבלים ופשוטי הבנה. הם לא יכלו לדמות לעצמם ספר שיכול לעשות משהו, אלא רק ספר שיכול לומר משהו.