יחסי השטן והקדושים

'תמימים שכאלה', חשב השטן, והסכים, נלהב להיפטר מהם ולרשת את הקבר על כל מבקריו. אך הקדושים כלל לא היו תמימים כפי שחשב; למעשה היה להם יתרון ניכר עליו, הם הכירו אותו היטב, למדו את כל חולשותיו בתוך עצמם וידעו בדיוק למה הוא מסוגל ולמה לא. הדבר היחידי שהשטן מעולם לא היה יכול לעשות הוא לשאול שאלה אמיתית. ובאמת, ככל שהתאמץ, הדבר הקרוב ביותר לשאלה שיכול היה להעלות על דעתו היה ספק. הוא גם היה כה אנוכי עד שברור היה להם שהתשובה לכל שאלה שישאל תהיה הוא עצמו. כל כך התאמץ עד שכמעט נחנק במעמקים הדחוסים של מוחו האפל. לבסוף בהכירו בכך שהוא חזק הרבה יותר במתן תשובות מאשר בהצגת שאלות, דרש לשמוע את השאלה שלהם. "מה עושה את כל הדברים לנראים, בעוד הוא עצמו בלתי נראה; אין סופי, אך יכול להסתנן מבעד לסדק הזעיר ביותר, וטיפה אחת ממנו ממלאת את העולם כולו?" והנה, אם יש דבר שהשטן שונא יותר משאלה הרי זה פרדוקס. לא הייתה לו כל דרך להתאים במוחו שני הפכים באותו זמן. מעולם לא יכול היה לראות את התמונה כולה והוא מצא שמענג הרבה יותר לדבוק בצד אחד של העניין (הצד השלילי). לפתע, בזוכרו שיש לו אי אלו עסקים דחופים שם למטה, נעלם. כאשר התפזר העשן ישבו שלושת הקדושים בדממה כדי ליהנות מן הזריחה. חיוכיהם הקורנים התמזגו באור השחר ומילאו את הארץ בזוהר רוטט. מאז ועד היום בורך קברם של הקדושים באיכות מיוחדת של אור, אור המסתנן מבעד לסדקים הזעירים ביותר באפילה שמסביב ומגלה את השרוי בחשכה. זה רק אגל קט של אור במקום קטנטן, אך הוא יכול להאיר את העולם כולו.