קבר הקדושים

סיפורים על מקומות קדושים – סיפורי מקום כפי שנהוג לכנות אותם – מתמקדים לעתים קרובות באספקטים חיצוניים הקשורים בהם כמו סיפורים המתארים כיצד ענש קדוש זה או אחר את מי שזלזל בקדושת קברו. הסיפור שלפנינו נוגע במהות נסתרת ועדינה יותר של מקומות קדושים. אומנם לא מדובר בסיפור עם במשמעותה הצרה של המלה, סיפור שנמסר מדור לדור ועבר את מבחן הדורות, אך סבורני שהוא תואם ברוחו את האתר וראוי לבוא בשעריו. קראו ושפטו בעצמכם. הסיפור נכתב על ידי קרול רינג. האיכות המיוחדת של האור במזרח התיכון היא זו שעשתה אותו לערש הולדתן של דתות רבות. אור בהיר כל כך המעורר אנשים לנוכחותה של הרוח, כך שמעתי. אך הצבאות באים בעקבות הדת כשם שהלילה עוקב אחרי היום, והארץ הפכה רוויה בדם כמו באור. יתכן וזהו כוח המשיכה הקיים בין הפכים. דבר אחד וודאי: ארץ זו הוציאה מקרבה מספר לא קטן של אנשים קדושים ורב מספרם של הקברים הקדושים הזרועים בה. קשה לשחזר מי נקבר איפה בעוד גדודי צבא פושטים ללא הרף על הארץ ומוחים את העדויות ובייחוד מפני שאנשים קדושים נוטים להיות מפשוטי העם ומעל לכל - עניים, ואינם נעשים מפורסמים אלא לאחר דורות, אך המסורת שבעל פה היא בת-קיימא וכך גם הקברים עצמם. עץ עתיק בצדם מציין אותם כמקום קדוש שאפילו אנשי צבא מכבדים אותו. לכן גם אם זהותו המדויקת של מי שעפרו נטמן בקבר שנויה במחלוקת, אין ספק שהמקום עצמו קדוש. יתכן שמקום זה היה קדוש תמיד, זמן רב לפני שמישהו נקבר בו. אבו קאסם. בדווי זקן, אשר במשך חייו הארוכים ראה שלוש דתות מושלות בארץ, גילה לי שכל אחת מהן טוענת שקדושים שלה טמונים בקברים אלה, כך שבאותו קבר עצמו נטמנו למעשה שרידיהם של שלושה קדושים בני דתות שונות. אולי שייך הקבר לשלושתם ולפנות ערב, לאחר שמסתלק אחרון המבקרים, יושבות יחדיו רוחותיהם של שלושת הקדושים ליהנות מצלו של העץ הקדוש הפורש צמרתו מעליהן. בודאי מחבבים הם איש את חברת רעהו שעה שדנים הם בתורות שהטיפו להן ובחולשותיהם של האנשים שאותם ניסו להגביה. סביר יותר להניח שהם דנים ביבולי הזיתים שלהם ובמחירי הכבשים. אני יכולה ממש לראות אותם יושבים שם בשלווה, שלושה זקנים שחיו חיים פשוטים והחכימו איש איש בזמנו. יום אחד בעת שישבו שלושתם יחדיו, מי עבר שם אם לא השטן בכבודו ובעצמו (דתות אומנם מתחלפות, אך השטן מצליח להישאר נאמן לעצמו ולעצמו בלבד). שלושת הקדושים, שכל אחד מהם כבר הביס את יצר הרע בחייו, נרתעו מעט בראותם את השטן בריא ושלם, אך עד מהרה שבו לעשתונותיהם ואזרו עוז להזמין אותו להסב עמם. הלא מידת הכנסת אורחים הייתה מאז ומתמיד קו אופייני אצל קדושים במזרח התיכון.