השטן בספר הספר

רברבן כתמיד, גלגל השטן את השיחה למעללי המלחמה וההרס שלו, ובאמת היו אלה זמנים של אלימות. כזה היה תמיד המעטה החיצוני של החיים באזור, ולמעשה כל אחד משלושת הקדושים יכול היה לזכור את איום הכליה האפל שריחף באוויר במהלך חייו. אך לשטן הייתה הפעם טענה ניצחת; הוא בחש בקדרה והצליח לגרום לאותם אנשים אשר דיברו ופעלו בשם הדת להפוך לשליחי ההרס הטובים ביותר שלו. הללו התנצחו זה עם זה בקולי קולות, משלחים את חסידיהם לאחוז זה בגרונו של זה. הקדושים נאלצו להודות שכל זה נראה רע. את שארית היום הקדישו הזקנים למחשבה כיצד לפזר מעט את האפילה. לא היו להם יומרות כלשהן להציל את האנושות או למנוע מלחמות. הם היו נבונים דיים ושהו במקום די זמן כדי לדעת ששלום רודף מלחמה ומלחמה רודפת שלום. חוץ מזה רוב האנשים כיום שמים את מבטחם במנהיגים ארציים ובמאורעות חיצוניים, תחומים שלקדושים הייתה בהם השפעה מועטה. השלום שיכלו להביא היה בעל טבע שונה, מעין אור המניס את החשיכה הפנימית ואין זה משנה מה גועש בחוץ. היה ברור למדי שלא ניתן לעשות דבר בקנה מידה נרחב. זו לא הייתה דרך פעולתם, ובכל מקרה, הם לא יכלו להרחיק לכת כיוון שרוחותיהם השתייכו לקברם. יהיה עליהם להסתפק בפעולה מקומית. הם שקלו את האפשרויות. מאז ומתמיד ניסו להשפיע במידת מה על המבקרים שפקדו את הקבר ביוצרם בו אווירה של קדושה שקטה. לעתים אפילו סיפקו נס לאלה שנזקקו באמת לאות. אך רוב המבקרים זרמו פנימה והחוצה כמו אסוציאציות מקריות ללא רגע של שקט לקלוט את החסד שיכלו הקדושים להעניק. הם הרהרו ברעיון לצרף יחדיו את כוחם כדי לחולל נס מרשים במיוחד, אבל עד מהרה הבינו שהדבר רק יעורר זרם חדש של דורשי נסים חמדנים, והם לא יכלו לשאת את המחשבה על מהומה ורעש נוספים ולו גם למטרה טובה. לא, עליהם לפעול בדרכים מעודנות יותר.